מסרים מהעולם הבא

מחלת הסרטן היא ללא ספק המגפיה של המאה ה-21 ולפעמים נדמה לי שהיא פשוט עוברת וקוצרת את הטובים והחזקים, בלי שום סינון ובלי שום התרעה מוקדמת. אתמול צפיתי בסרט הקולנוע "התכתבות", שיוקרן החל ממחר, 21.4, בבתי הקולנוע, ולא יכולתי שלא לחשוב על מה שמותירים אחריהם אלו שהולכים. אזהרה- הסרט לא קל. בכלל לא!

איימי היא דוקטורנית צעירה שמנהלת מערכת יחסים עם הפרופסור שלה- אד, נשוי ואב לשניים. כבר מתמונת הסרט הראשונה ברור כי מערכת היחסים ביניהם היא מערכת יחסים אוהבת, אך גם בלתי אפשרית בשל נישואיו של אד.

לאחר תקופה ממושכת שבה לא התראו, מגיעה איימי לאוניברסיטה ומגלה, במפתיע, כי אד הלך לעולמו. היא מתקשה להאמין בכך, בעיקר מכיוון שלאורך כל התקופה, המשיכה לקבל ממנו מסרים כתובים למייל, לסמס והודעות מצולמות, בה הוא מצהיר על אהבתו הנצחית. שבורה והמומה היא יוצאת לעירו, על מנת לבדוק את אמיתות הדברים ומגלה שאד חלה בסרטן המוח ואכן מת מהמחלה, לא לפני שהוא השאיר אחריו שורה ארוכה של מסרים ומתנות מתוזמנות היטב, כאילו חזה במדויק איפה היא תהיה, על מה היא תחשוב ומה יהיו תגובותיה.

לוקח זמן להבין את הרשת שבנה וכשכבר מבינים, זה מעלה המון שאלות ותהיות לגבי הצורך של האדם להשאיר משהו ממנו לאחר מותו ועוד יותר מכך- מעלה את השאלה, האם ועד כמה זה נכון וטוב עבור מי שנשאר כאן.

אין ספק שזו שאלה הגותית רחבה, שאין לה תשובה חד משמעית- יהיו שיגידו שזה קריפי הופך את הקשר לקשר וירטואלי עם סוג של רוח רפאים, יהיו שיגידו שזה מחזק ונותן כוח (והרי מי לא היה רוצה לקבל מסרים "חיים" מאהוביו המתים) וחלק יגידו שזה קריפי ומקשה על הפרידה ועל המשך החיים. גם לי עצמי אין תשובה חד משמעית, אבל אין ספק שהסרט הזה הוא סרט קשה ומעורר מחשבה על האפשרויות הגלומות בעידן הטכנולוגי ועל התמורה לעומת הנזק שלהם, גם כאשר מדובר בחיים שאחרי המוות!