היתרון הגדול בתחתית, זה שממנה אפשר רק כיוון למעלה.
אני עדיין לא מורכבת חזרה פיקס, יש מקומות שלא התהדקו חזרה למקומם, והכל מרגיש קצת לא יציב.
רגעים של צחוק ורגעים של בכי מתערבבים או נושקים זה לזה בחדות המעבר, כמו זליגה דרך הסדקים שנותרו מהשבר המודבק חזרה בדבק המציאות.
והפחד, גם הוא עוד חי לידי. שומעת את הנשימות שלו.
אני לא מצליחה לנטרל אותו ממני, הוא התחזק מאד באירועים האחרונים.
כל מיחוש בגוף הוא לחישה ממנו באוזן שהסרטן מתפשט,
כל כאב בצוואר, כל בלוטת לימפה נפוחה,
כל ספק לגבי הטיפול החדש, הוא לוחש על אזני את כל הספקות בצלילי ניגון צורמים.
היום אני ממלאת מולו חצאי כוסות.
חצי כוס ראשונה – ממלאת בשמחה על הנס שקרה לי שגיליתי את הסרטן בזמן שעוד ניתן לטפל ולהירפא.
חצי כוס שניה -ממלאת בגילוי הבלוטה בעצם הבריח כנגועה, שקרה בזכות שילוב ביזארי של תגובת הבלוטה לדלקת מההליכים הכירורגיים שעברתי. שהרי כעת משהיא ידועה כנגועה, נוכל לטפל בה גם בהמשך בהקרנות. באותה מידה יכולנו לא לדעת ולהיות פחות יסודיים.
חצי כוס שלישית – ממלאת על שבזכות החלפת הטיפול, אזכה להקדמת קבלת החומרים הביולוגיים, שהם חזית חדשה וידועה כמוצלחת מאד בטיפול בסרטן.
חצי כוס רביעית – ממלאת על שזכיתי לקבל מחצית מהחומרים האגרסיביים של הטיפול הנוכחי ולתת לגידול הזה מכות מכל חזית שמתאפשרת לי.
ואת ארבע חצאי הכוסות המלאות הללו אניף ואשתה לחיים! לחיי.
בהתקרב חג טו' בשבט, בו עורכים סדר, בדומה לחג הפסח וארבע כוסות כנגד ארבע עונות השנה,
כוס ראשונה -שער הסתיו, בו גיליתי את המחלה
כוס שניה – שער החורף – בו אתחיל את הטיפול התרופתי
כוס שלישית – שער האביב – בו אנותח ואנקה את גופי מהסרטן
וכוס רביעית – שער הקיץ – בו אשלים את הטיפול בהקרנות וטיפולים משלימים נוספים אל עבר ההחלמה.
בשנה הבאה בריאה ושלמה.
אמן.