מכתב לעצמי

לאחרונה עלתה לאוויר תכנית חדשה בשם "קפיצה למחר" המאפשרת הצצה נדירה פנימה וחוצה לגיל הזקנה על כל משמעויותיו. בין היתר, מתקיים בתכנית דיון מרתק על מערכות יחסים, הצלחות, הגשמת חלומות ובעיקר על חרטות. מכאן, החלטתי לכתוב לעצמי בת ה 70 ולשאול אותה – מה שלומך?

שלום ענבר70,

את המכתב הזה אני כותבת לך בגיל 35 מתוך דאגה אמתית לאושרך והאם הגעת למקום אליו את מייחלת היום. אני מקווה שאת עכשיו יושבת במרפסת באוויר הפתוח כשטבע ירוק עוטף אותך בפינה שקטה אי שם על הגלובוס. הנאים החיים בעינייך? האם את מאושרת? את בטח מחייכת עכשיו לעצמך. זה טוב, זו אבקת הקסמים שלך על כל הסובבים אותך. עצמי עיניים וחייכי עוד.

אני מקווה שפתחת חנות קטנה ומטריפה לפרחים המצליחה למלא אותך בסיפוק ואושר, שראית עולם, שהכרת אנשים מעניינים, שילדיך מסבים לך נחת ומבקרים אותך לפחות פעם בשבוע, ששמרת על עור הפנים שלך והשנים עשו לך טוב, שאמיר, אהבת חייך, יושב עכשיו לצידך בספסל הגינה ומנמנם על כתפך, שבכוחך לחיות חיים ללא תלות ונטל על משפחתך, שסוף סוף אימצת כלב עזוב כפי שרצית כל כך הרבה זמן, שגם בגיל הזה הצלחת לשמר חיי חברה נעימים המייצרים לך חוויות וזיכרונות, שהקשיים והכישלונות שעברת אכן חישלו אותך ולא צילקו אותך עד היום, ששכחת את זמני השפל וזכרת את רגעי הגאות שלך – הצלחת בחיים! , שהאופטימיות הנדירה שבך – הייתה מספיק חזקה בכדי לשרוד עוד 35 שנים, שניסית דברים חדשים ונחשפת לעולמות שהוציאו אותך מאזורי הנוחות שלך, שאת עושה ספורט ושומרת על תזונה נכונה, שאת עדיין נוסעת ברכב ואוספת את הנכדים מבית ספר לפעמים, שאת עדיין קונה בזארה ויש לך סטייל משלך, שנשארת קרובה לאחיך ירדן, שיצאת לפנסיה מוקדמת ועם יכולת כלכלית מכבדת המעניקה לך שקט נפשי, שאת ממשיכה להתנדב בעמותה כלשהי ותורמת את טוב ליבך לאלו הצמאים לטיפת חמלה, שנשארת נאמנה לעצמך לעקרונותיך לאמת הייחודית שלך כי זו מי שאת היום. לסיום, אני בעיקר מקווה שאת אוהבת את עצמך ומקומך בעולם הזה אחרי 70 שנות קיום בדרך בה בחרת ללכת. גם אם רק אחד מכל הדברים שמניתי כאן זו המציאות שלך – תהיי גאה ושמחה על כך זה לא מובן מאליו. בנקודת מפגש זו, אני רוצה לבקש ממך סליחה, על כך שלרוב התנהלתי לפי מה שצריך ולא לפי מה שאני צריכה ומאחלת לעצמי היום שיהיה בי יותר מן האומץ לעשות את מה שנכון לי היום ולך בגיל 70.

מקווה שתסלחי לי. אוהבת, ענבר35