1878-saul and the witch of endor-jacob-cornelisz-van-oostsanen
יצורים שטניים היכולים לרקוח שיקויי אהבה ומעשי כשפים היו קיימים מאז העת העתיקה. אף על פי שהכירו בכך שהמאגיה השחורה היא עיסוקם של גברים (קוסמים) ונשים (מכשפות), שנאת נשים הטבועה עמוק נטתה לזהות יצורים מרושעים עם נשים. בעולם הנוצרי של העת ההיא, איחוד עם השטן יכול היה להתבצע רק על ידי אישה, בימי הביניים סימנו את ה "שבת" ככנס של מכשפות המתמכרות לאורגיות פרועות והמבצעות את זממן בשטן המגולם כתיש-סמל התאווה! לבסוף , הגדיל הדימיון הפרוע הגברי לייצר את הדימוי של המכשפה הרוכבת על מקל מטאטא שכמובן,חובק בצידו רמזים פאליים ברורים. אומברטו אקו מציין שאגדות לא נוצרות יש מאין. אילו שכונו "מכשפות" היו נשים חכמות שטענו לידע בעישבי מרפא ובשיקויי אהבה. אחרים היו נוכלים שניצלו את תמימותם של האנשים. ככלל, מכשפות ייצגו צורה של תת תרבות עממית. בימי הביניים כבר הוכנו מבעוד מועד כתבי אישום נגד מכשפות. בניגוד לדעה הרווחת העמדה לדין של מכשפות לא היתה מחזה נפוץ בימי הביניים, גם האינקוויזיציה (המאה ה 13) מיקדה התעניינותה בעיקר בכופרים . רוב החומר האיקונוגרפי על מכשפות מתוארך החל מהמאה ה15 (העולם המודרני!) , שבמהלכה ניתנה במה לפרסומים ומסות אודות הכישוף כשחוברות אזהרה בצידן ,הכולל מידע רב על אמצעי זיהוי ואפשרויות התגוננות מפניהן! (משהו בנוסח: כיצד תנהג אם תיקרה בדרכך מכשפה עם תיש!) חגיגות העלאה למוקד ושריפת מכשפות רווחו בעיקר בין המאות ה16-18 בעולם הקתולי ובעיקר הפרוטסטנטי: לותר האשים אותן בגנבת חלב , בגרימת סערות, רכיבה על תיישים ושאר מעללים! ניסיונות לנפץ את המיתוס החלו רק במאה ה18 ע"י סופרים דווקא! ומשתמו הרדיפות, לא נמוגה דמות המכשפה : היא שרדה בסיפורי אגדות והמשיכה לצוץ בכתביהם של סופרי אימה …
ככה בדילוג ממאה למאה ניקו הסבתות שלנו אט אט את שאריות סיפורי הזוועה ההזוהיים מעשבי המרפא שלהן , זיקקו אותן והניחו אותן על המדף במטבח במה שמוגדר עד היום כ "תרופות סבתא".
ואיך מתמודדים ההרבליסטים הקליניים (בעיקר ההרבליסטיות) עם הדעות הקדומות ? על כך בפרק הבא!
(באדיבות אומברטו אקו בספרו : "תולדות הכיעור" בהוצאת כינרת זמורה ביתן ובתרגומה של שרה לוטן)
