ביציאה מההקרנה של הסרט "מי מפחד מהזאב הרע" (להלן מממ"ה), שעולה היום בבתי הקולנוע בארץ, ניגשתי אל אהרון קשלס (ראו גילוי נאות בסוף), מי שכתב וביים את הסרט יחד עם נבות פפושדו, לברך אותו על היצירה. הוא שאל אותי אם נהניתי, ולא ממש הצלחתי לענות לו.
לכאורה זאת השאלה הכי פשוטה ומתבקשת בהקשר של סרט שהרגע סיימתם לצפות בו, והתשובה לא אמורה להיות מסובכת – או "כן" או "לא", מקסימום "כן, אבל". אבל הנה הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת על מממ"ה: שום דבר בסרט הזה הוא לא פשוט.
מממ"ה מספר על פדופיל שאונס ורוצח ילדות באופן הכי אכזרי שתוכלו לדמיין. כלומר אין ספק שמדובר במפלצת. למשטרה יש חשוד במעשים, מורה לתנ"ך ג'ינג'י (רותם קינן, בתפקיד שקצת יקשה עליו ללכת ברחוב אחרי זה). הסיבה לחשד היא איזושהי עדות ראייה שלא ברורה מידת אמינותה, ולכן אי אפשר לעצור אותו. משום כך לוקח השוטר הרע ליאור אשכנזי שני חבר'ה מפוקפקים שירביצו לחשוד בתקווה שהוא יודה. החקירה הלא חוקית הזאת מתגלה, השוטר מועף מהמשטרה והחשוד משוחרר לביתו. א
בל השוטר המושעה לא מוכן לוותר, ואליו מצטרף אביה של הקורבן האחרון של הרוצח (צחי גראד, מוצלח כתמיד). יחד הם חוטפים את החשוד לכאורה וכולאים אותו במרתף של בית מבודד, מתוך כוונה לענות אותו עד שיודה, כי אין להם ספק שהוא הוא האשם שאותו הם מחפשים.
למרות התיאור המאוד רציני הזה, מדובר בסרט עם לא מעט רגעים קומיים, שיגרמו לקהל לצחוק בקול רם. נו, אמרתי מראש שזה לא סרט פשוט.
כמה שעות אחרי הצפייה, כשהדברים קצת התעכלו אצלי בראש, כתבתי לקשלס בפייסבוק את ההודעה הבאה:
היה נפלא ונורא. מהסוג שאתה אומר לעצמך (כלומר אני לעצמי) ״אני לא אמורה ליהנות מזה, אז למה אני בכל זאת כן?״. למשל סצינת הפתיחה, שהיא נורא סקסית, אבל זה ילדות, שזה נורא. וחוץ מזה היה מאוד מצחיק (עוד דיסוננס פנימי ״מה את צוחקת? זה פדופיל שאונס ורוצח ילדות״) ונורא יפה ויזואלית ומוזיקלית.
וזה מה שהוא ענה לי:
כן, לשם כיוונו. זעזוע עמוק מהעובדה שאתה צוחק מול נושא שאסור לצחוק, אבל הסרט נושא באחריות ותו הסיום שלו כבר לא צוחק אלא רק מערער את כל היסודות שהנחנו עד לאותן נקודות.
אני לא מבקרת קולנוע, ולא הייתי מזהה השפעה קולנועית, קוריאנית או אחרת, גם אם היא היתה מתגנבת למיטתי בלילה עם סכין חלודה, ולכן אפנה אתכם בשמחה לקרוא את ביקורתו המעולה של יאיר רוה על הסרט. למי שהיה מנותק קצת מהעולם בחודשים האחרונים, אספר גם שהסרט הסתובב בפסטיבלים נחשבים בחו"ל וזכה שם לאינספור שבחים. אני מניחה שלאמהות בכלל ולאמהות לילדות בפרט יהיה קצת קשה לצפות בסרט הזה, אבל למי שיכולה להכיל גם סרטים שלא בהכרח נוצרו כדי לגרום לצופים להרגיש טוב עם עצמם, אני בהחלט ממליצה ללכת לצפות בסרט.
וכמובטח, גילוי נאות:
אני מכירה את קשלס לא מעט שנים. היה לי הכבוד והעונג להיות העורכת שלו כשהוא היה מבקר הקולנוע של עיתון "רייטינג". הוא היה כותב כל כך טוב ומנתח סרטים בכזאת גאוניות, שאני כמעט מצטערת שאני לא יכולה לקרוא את הביקורת שלו על "מי מפחד מהזאב הרע". אבל רק כמעט.