במשך 12 שנים חיינו בעמק החיות המוזרות, יש המכנים אותו "עמק הסיליקון" . ידידי רן נתן לעמק את השם המדויק: "אלף עפולות שחוברו להן יחדיו", אם כי יש להודות שבקצה העפולות שוכנת אחת המופלאות בערי תבל – סן פרנסיסקו, עיר השווה אלף פוסטים משלה.
לפני ימים ספורים, במסגרת שיחות-של-לפני-בר-מצווה, שאלתי את הסנדוויץ' (נולד וגדל בעמק עד שהיה בן 10) מהו ההבדל בעיניו בין החיים פה ושם. הסנדוויץ' אמר: "שם הכרתי את כל השכנים ופה אני לא מכיר אותם בכלל".
לרגע הופתעתי: הרי זה בדיוק ההפך מהאגדות הפטריוטיות עליהן גדלנו. במחשבה שניה הוא צדק.
הוא לא יודע שגרנו ברחוב מיוחד.
כשמלאה לסנדוויץ' שנה עברנו לבית עץ שבחצרו מלבלבים עץ שזיף, עץ אגסים אסייתי ועץ מייפל. בעודנו פורקים את הארגזים הגיעה משלחת שכנים, כדי לגשש בדחילו אם האסייתים שהגיעו זה מכבר יהוו מכשול למסיבת הרביעי ביולי המסורתית המתקיימת ברחוב.
זה לא בדיוק רחוב, יותר רחובון . מה שנקרא בז'רגון המקומי קול-דה-סאק, כלומר שלוחה קטנה של שמונה בתים. בכל שנה, ברביעי לחודש יולי (יום העצמאות) , מובלות המכוניות כלאחר כבוד אל מחוץ לקול-דה-סאק והרחוב נחסם – זה תלוי בהסכמת השכנים. כמובן שלא התנגדנו וכך הצטרפנו למסורת שנחגגת קרוב ל-40 שנה ברחובנו הקט שבעמק החיות המוזרות.
ברביעי ביולי אופייני שכזה רשת כדורעף נמתחת ומחלקת את הרחוב לשנים, שולחן פינג-פונג מוצב בפינה אחת. לוח כדורסל בפינה אחרת ובחצר אחת מותקנות טבעות למשחק קרוקט. שולחנות נערכים באחת החצרות הקידמיות (בעמק לכל בית יש חצר קידמית וחצר אחורית, בדיוק כמו בסרטים). מכשירי ברביקו נאספים מהבתים הסמוכים ומוצבים בחצר קידמית אחרת. נאספים השכנים מצעיר ועד מוכתר השכונה מר נמת', ודיק ומירנה האהובים. הערב כולל משחקים משעשעים (גם משחקי בלוני מים…), חידונים, תחרויות התלבושת-הכי-תואמת-חג, אוכל בשפע וגם תמונה משותפת מסורתית.
עם השנים התווספו ארועים נוספים להווי הרחוב: חגיגת דיוואלי (חג האורות ההינדי) אצל מונישה השכנה ההודית (עם כהן דת ותפילות) וסרטי חצות בקיץ.
בקיצור. ברביעי ביולי, ממש השבוע – אני אהיה שם, עם המתבגרת. לא תאמתי עם השכנים – פשוט נופיע. כל כך מקווה שהמסורת לא נשברה. יהיה מוזר כאורחת מבחוץ, יהיה עצוב בלי מר נמת'.
חג עצמאוות שמח.
כשעזבנו קיבלנו במתנה את התמונה המסורתית שצולמה בחגיגת הרביעי ביולי האחרונה שלנו בעמק (2010).
