אני אדם חזק ובריא איך פתאום אני חולה?
לפתע באמצע החיים, לאחר מתח גדול שחוויתי, הופיעו אצלי, לכאורה ללא כל התרעה מוקדמת, בעיות של שלשולים ודימומים ביציאות שלוו בחולשה ממוטטת. כמובן שמה שראיתי ב"דוקטור גוגל" אוטומטית שידר לי את הגרוע מכל – סרטן במעי וסף החרדה שלי עלה עוד יותר. בחוסר חשק, אך בהבנה אינטואיטיבית קרה שיש כאן משהו גדול יותר מהרעלת כיבה או טפיל, קבעתי תור לבדיקת קולונוסקופיה. הרופא הודיע לי שיש לי פרוקטיטיס.
נעים מאוד. מה זה? למה זה הגיע לי? איך פותרים את זה? לא היו לרופא יותר מידי תשובות או אמפטיה לספר לי שחיי השתנו ושאני עוברת לחיות לצד מחלה כרונית שלא הולכת לשום מקום. הוא נתן לי רפסאל ושלח אותי לדרכי.
הרפסל היא תרופה קו ראשון לטיפול בדלקת במעי (כמו אספרין). כשהתחוור לי שיש צורך ליטול את התרופה בעקביות ולתקופה ארוכה, התחילו לעלות בראשי שאלות וחששות שהרגשתי אין מי שיוכל לענות לי עליהן. יותר מכל, הטרידה אותי השאלה הבסיסית האם זו גזירת גורל ואין טיפולים חלופיים? האם נגזר עלי ליטול תרופות כל חיי תוך ידיעה שמדי פעם תידרש אסקלציה במינון ובעצמת הטיפול התרופתי? לצערי, בקרב מרבית הרופאים הקונבנציונאליים איתם נועצתי לא מצאתי את התשובות שחיפשתי. הם תמיד היו ספקנים מדי, או ידענים מדי בשביל לקחת את התהיות שלי ברצינות וניסו להכניס אותי לנתיב המוכר והידוע. נאלצתי להתחיל לחפש פתרונות בעצמי, במיוחד מאחר ומהר מאוד נדרשתי להעלות את המינון ולשלב בטיפול הקונבנציונלי הרגיל שניתן לי גם נרות, חוקנים ובדיקות נוספות לאפשרות של תרופות חזקות יותר. הרגשתי שהכיוון הזה לא מקדם אותי ואם זה לא מספיק, הוא התחיל להשפיע עלי ברמה הנפשית מה – שגרם לפגיעה נוספת באיכות החיים שלי, שכבר כך ספגה מכה משמעותית.
ההכרה – יש לי קוליטיס! עכשיו, מה עושים עם זה?
קשה היה לי לקבל את העובדה שגופי "בוגד בי" (בסה"כ התנהגתי אליו די בכבוד לאורך השנים: עסקתי בספורט, מעולם לא עישנתי, כמעט ולא שתיתי…). התחלתי לחפש פתרונות מכל הסוגים לאט לאט התברר כי הפרוקטיטיס התפשט במעלה המעי או שלא אובחן נכון וכי יש לי דלקת מפושטת כמעט עד המעי הדק, מה שאומר שהאבחנה החדשה היא קוליטיס.
לפחות יש לי מחלה שיש לעוד הרבה אנשים, חשבתי לעצמי, בטוח אמצא פתרון . היה ברור לי שאני צריכה לקחת אחריות על החיים שלי והחלטתי ללמוד את הנושא. למרות שהרופאים התעקשו שאין קשר לתזונה, הרגשתי שלא הגיוני שמחלה ששכיחותה עולה עם רמת ההכנסה והצריכה של תזונה מערבית לא קשורה כלל למה שאני אוכלת! החלטתי לבדוק את הנושא אישית. כחלק מהשינויים שהמחלה גזרה עלי, נרשמתי ללימודי נטורופתיה במכללת ברושים כשלב ראשון בחיפוש אחר מזור למחלה ולסימפטומים שלה שאיימו להחריב את חיי כפי שהכרתי ואהבתי אותם.
הדרך לבריאות ולחזרה לאיכות חיים
ככל שלמדתי, התנסיתי, טופלתי וחקרתי -הבנתי כי רב הנסתר על הנגלה, ותזונה בלבד או שקט נפשי בלבד או תרופות לבד, כלום לא עוזר. צריך לחשב מסלול מחדש ולפעול בכל הכיוונים ובגישה הוליסטית (מלאה/שלמה).
הרופאים יודעים לטפל בדלקת עם תרופות במטרה "להשקיט" את מערכת החיסון. לא לכולם זה עוזר לאורך זמן בלי שינוי אמיתי. האם התרופות לא גורמות לתופעות לוואי? האם הן יכולות להרוס את איכות החיים? האם התרופות יכולות לפגוע ביכולת הגוף להתאושש ו"תקן את עצמו"?
במקרה שלי הצלחתי להגיע לרופאת גסטרו שהאמינה בי וקבענו כי אפשר לעשות טיפול אינטגרטיבי.
בשלב הראשון המשכתי עם רפסאל (קו ראשון) במקביל להיותי מטופלת אצל נטורופתית ומדקר סיני שהוסיף לי צמחי מרפא. הלימודים בברושים דרשו גם קורסים של יוגה והתפתחות אישית ובכלל הייתי ועדין בסביבה מאוד תומכת.
כבר שנתיים, אני יכולה לשתף שאני ברמיסה ארוכה מאוד ויש לי הרגשה של הצלחה ואושר על התהליך שעברתי. גם בקליניקה כשאני פוגשת מטופלים שמקבלים בהפתעה שהם חולים במחלה אוטואימונית או מרגישים שהגוף בוגד בהם פתאום, אני מבינה מעומק לבי כי חוויתי חלק מהתסמינים האלו ועוד רבים אחרים.
עכשיו אני במקום שיכול לעזור להביא את הידע והניסיון האישי שלי.
עומדת לרשותכם.