בואו נתחיל מהסוף , כלומר הסטטוס הנוכחי:
128
51-
________
77.
(תמונות רבות יגיעו בהמשך, מבטיחה:-)
אז אני לימור, אבל בעולם הוירטואלי כולם מכירים אותי כ"לימיצ".
אני אדם מאדדד עסוק- אמא ל2, גרושה באושר, בקרוב בת 43, שכירה ביום ועצמאית אח"כ:-)
יש לי מרכז הדרכה שנקרא, איך לא: לימיצ – לימודי שיווק אונליין למעצבות"
בו אני מדריכה יוצרות ומעצבות איך למכור את עבודות היד שלהן באינטרנט ובETSY.
ולמעשה, מתוקף תפקידי ורמת החשיפה הגבוהה שלי ברשת,
אני פוגשת אונליין ואופליין אלפי נשים בשנה. מאות נשים בחודש.
ואנחנו הנשים מגיבות כל הזמן (קיבלתי 99% תגובות נלהבות במהלך השנה האחרונה, שלא יהיה ספק:-)
אבל אני חשה אחריות חברתית להציג את הירידה במשקל AS IS.
גם אני חלמתי לרדת במשקל, גם לי היו (ועדיין יש) דעות קדומות על משקל
ו-אני באופן אישי נכנסתי לניתוח הזה בלי לקרוא עליו בכלל. ידעתי שהוא קיים,
ידעתי שחברה שלי עברה אותו בהצלחה, עקבתי אחריה ברחמים לפני הניתוח, ובסקרנות אחרי הניתוח
אבל לא היה לי מושג למה אני נכנסת כאן, עם מה אצטרך להתמודד ואיך אתמודד:-)..
למעשה, יש לי כבר מספר בלוגים, זה ה3 או הרביעי במספר,
את הראשון פתחתי כשהבת שלי נולדה, סוג של יומן יצירה וילדים ) מומלץ לאוהבות יצירה, מיחזור ועוד באשר הן:-)
השני הוא הבלוג המקצועי שלי, אם את מעצבת זה המקום בשבילך
ויש עוד בלוג..שהוא סודי, שבו תיעדתי פעילות שקשורה למשקל שלי..וכרגע אני לא אחשוף אותו.
את הבלוג הסודי פתחתי לפני כ3 שנים, לפני שבכלל דמיינתי שאני הולכת לרדת יותר משליש ממשקל גופי.
אז כן, התכנסנו כאן למטרה מאד מסוימת.
התבוננות על הדבר הזה שנקרא ירידה של 51 ק"ג בשנה.
בדיוק לפני שנה, בפברואר 2013 עברתי ניתוח קיצור קיבה שנקרא "ניתוח שרוול".
את ההחלטה לעשות את הניתוח עשיתי בדיוק חודש וחצי לפני כן, לא דקה קודם, ב23.12.12.
זה לא משהו שהסתובב לי כאופציה בכלל עד אותו יום.
למעשה, ריחמתי על מה שהחליטה לעשות את הניתוח.
זה היה נראה לי כאקט של כניעה והרמת ידיים…
איך החלטתי שאני הולכת על ניתוח?
זה קרה באותה שיחה עם אמא שלי שסיפרה לי על תכנית שראתה בטלוויזיה על ניתוח שרוול,
היא סיפרה לי מה שראתה, דיברנו שוב על חברתי היקרה בעולם שעשתה את אותו ניתוח חצי שנה לפני כן, ואז היא אמרה:
"תשמעי, את בת 40, זה לא הולך להשתפר מכאן, אולי שווה לך לחשוב על ניתוח שרוול ברצינות."
חשבתי על זה בדיוק שניה, החלטתי שהיא צודקת, וזהו.
ידעתי שאני הולכת על זה.
וישר תהיתי אם אני מתעדת את מה שעהולך לעבור עלי…
והחלטתי שאני לא מתעדת כלום עד שארגיש שהעניינים התייצבו פחות או יותר (פחד מעין הרע נראה לי..:-)
והיום, שנה לאחר הניתוח, 83% מעודף משקלי איננו
המשקל ממשיך לרדת,
טפו חמסה הבדיקות בסדר גמור,
אבל, וזה אבל גדול, יש כאן סיפור מאד גדול
לא הסיפור הפרטי שלי של הירידה במשקל. זה בקטנה.
נשמע הזוי,
אבל הירידה במשקל זניחה לעומת המראה החברתית שקיבלתי ואני מקבלת לאורך כל הדרך,
שיוצרת אצלי מחשבות בלתי פוסקות, שמייצרות תובנות בלתי פוסקות
על קשיים (שאינם פיזיים) שאינם שלי, אבל אני מזדהה איתם,
על תהיות ושאלות שעולות כל הזמן, על מצב שלא ברור איך אני אמורה לתפוס אותו, על איך שאני נתפסת בעיני אחרים ("כל הכבוד"?)
בקיצור, יש כל כך הרבה מעבר במילים "ניתוח שרוול" ו"ירידה במשקל" שכבלוגרית ותיקה, כאשה, כאמא, אני חייבת לשתף:
את כל מי שרוצה לרדת במשקל,
את כל מי שמתכננת לעבור ניתוח שרוול
את כל מי שעשתה כבר את הניתוח
ואת כל מי שסובב מנותחי שרוול
כי מה שקורה מרגע שעברת את הניתוח, בלתי ניתן לצפייה בשום קנה מידה.
ומשהו חשוב לפני שאני צוללת פנימה- מה שאני עברתי ועוברת הוא אצלי בגוף ובראש,
ואני יודעת שכל אחת עוברת את זה אחרת, כל גוף הוא שונה, כל אחת מגיבה בדרכה.
בבלוג שלי אני אספר על הדרך שלי, ואני מקווה שהסיפורים שלי יתנו כח והשראה
למי שצריכה את זה, ולכל הסובבים אותה.
הכי מענין אותי לדעת מי מקוראותיי מכירה מישהי שעברה את הניתוח
או שעברה בעצמה, כל שאלה או הארה או הערה יתקבלו בשמחה- כאן למטה זה ה-מקום…:-)
