בצער יש יותר רגש. לא זוכרת מי הסופר שאמר זאת. זה נכון. לנחם אבלים זה לא קשה לי. אני אף מעדיפה ניחום אבלים על חתונה או בר מצווה.
כי בשמחה כולם שמחים, באים, משתתפים. השמחים שמחים בשמחתם כל כך שהם לא זקוקים לאף אחד נוסף, ואני מרגישה מיותרת ולא נחוצה.
לעומת זאת, בניחום אבלים ההקשבה, ההתבוננות, העדינות – כל החושים מתחדדים. כי חייבים להבחין מה מרגיש באותו רגע "בעל הצער". אולי הוא מתכנס, עכשיו ולא רוצה לדבר עם איש? ואולי הצער שלו מתפרץ ודווקא זקוק לקהל?
כי לצער קצב וזמן משלו. עלי להתרכז. אני נמתחת כמו מיתר כדי לדעת בדיוק מה הנכון. לכן טוב שיש טקסים, טוב שיש נוהג מקובל. היהדות אפילו אומרת לך מה להגיד. אם נעתקו המילים מפיך, היהדות באה לעזרתך. איני צריכה למצוא מילים משלי. וזאת הפעם היחידה שהמילים האלה, החבוטות טובות. הן מילים חכמות ומתאימות בהחלט.
mirielitvak.com
סופרת זיכרונות
