ביום שישי ה30.11 גיא היה אמור לחגוג 30
החלטתי ביחד עם חברים ומשפחה להתכנס ולזכור. להתאחד עם התמונות, הסיפורים והשירים.
המילים שבחרתי לומר לכבוד גיא באירוע הן אולי לא רגילות אבל גם המציאות שלי.
גיא שלי
אני רוצה להתחיל ולדבר על אהבה. נראה היה לי מובן מאליו שקשה יותר לאהוב מאשר להיות נאהב. התבדתי כבר בשבוע הראשון שלי איתך.
כשפגשתי את גיא הכרתי אדם פתוח ומלא אהבה. אדם שלא מפחד לאהוב, להראות את אהבתו ולהתרגש ממנה. כמו ילד פתח בפניי את ליבו ואני רק הייתי צריכה להיות. אל תאהבי אותי חזרה, עדיין. הוא אמר לי כמה ימים אחרי שהכרנו. תאהבי בזמן שלך, בקצב שלך. הוא כיוון אותי כמו שמורה דגול מראה בנינוחות לתלמיד חדש.
להיות נאהב זה אומר להסכים לקבל. רוב האנשים בעולם יתנו לכם ברוחב לב. יציעו את הנתינה שלהם מספר פעמים וכשתסרבו לקבל, יפסיקו להציע, יפסיקו לתת. לא גיא. גיא לא שמע את הסירוב שלי להפתח, להתאחד, לחיות את האהבה. הוא רק ראה קושי, סגירות. עטיפה של סוכריה שיש לקלף בהתלהבות. בהמשך כתלמידה חרוצה, גיא העלה אותי שלבים. כבר לא הסתפק שאניח לו לאהוב אותי בדיוק כמו שאני. הוא דרש שאוהב את עצמי בשבילי. הוא דרש שאחשוב על עצמי כדבר נפלא, ברכה לעולם. והוא התמיד. בהתחלה, הרעיף עליי מילים שארגיש המיוחדת בנשים, אחר כך כתב לי והלחין עבורי את מנגינת ליבו. השאיר לי פתקים שישמשו כתזכורות. וכשעדיין לא הצלחתי להתמיד באהבתי אליי, כשהרגיש שזה תלוי בו, שזה לא עד הסוף מדוייק, היה נעלם לי, מתכנס בעולם משלו. כדי שאבין- זו רק אני מול עצמי. את מה שגיא ידע תמיד, אני חקרתי שנים. פרסמתי מאמרים. כתבתי פעמים רבות שהתפקיד של בן הזוג שלנו הוא להעניק ואנחנו חוטאות בחוסר קבלה. כתבתי את מתנת המילים הנבזיות שכול כולה הודייה לגיא על הכעס שלו, על שהלך ממני רגשית לתקופות, על שדיבר אליי בנבזיות. גיא היה אמיץ באמון שנתן בי. הסכים לוותר על טוהר אהבתו כדי שאצעד בדרך האהבה. שאדע אותה לבוריה. הסכים לוותר על אגו, להתסכן באהבת חייו כדי שאהבת חייו תדע את הסודות בעצמה. והאמון השתלם. למדתי. אפשר לומר שקיבלתי תעודת הצטיינות. גיא בחר ללכת כשראה שאני מעבירה הלאה מסרים של אהבה לנשים אחרות. חוגגת את הזוגיות שלנו, מתפעלת ממנה, מדברת על הקושי כמתנה ועל התשוקה כנביעה. אחרי שנים שגיא חיכה בסבלנות שאתמקד בייעוד שלי, בשליחות שלי. הוא צפה בזה קורה. כמה ימים לפני לכתו, הנחתי מפגש נשים אצלנו בבית בנושא אינטימיות והמרחב האישי שלנו מול בני הזוג. מבלי לדעת את הפרטים, הוא קישר בפייסבוק את השיר "עץ" של ערן צור ואמר לי: תקראי את המילים. נראה לי שזה מתאים למפגש שלך הערב. קראתי את המילים, שתיכף תשמעו את נגינתם ונפעמתי. מושלם.
למדתי על אהבה במשך אחד עשר שנים שלי עם גיא וכשגיא נפרד ממני ברגע אינטימי עם כל כך הרבה רוך ומבטים אוהבים. ידעתי. ידעתי שזה בדיוק מה שצריך לקרות עכשיו. שהייעוד שלו הסתיים. כשידיעה כזו מתקבלת. נותר רק לעבד. בהסתכלות אחורה על השנים של גיא בעולם הזה, אפשר לראות וללמוד שגיא לא התיימר להיות מושלם. לא היה לו צורך בכך. הוא היה נאמן לעצמו, למצפון שלו, לערכים שלו. הוא גם הרגיש בנוח לוותר על האגו ולשנות את הערכים שלו בהתאם למציאות שהחליפה צורה בכל רגע. הוא היה ממוקד על השליחות שלו וויתר על להיות מושלם בכל עניין אחר. לקח לי הרבה זמן שלמדתי ממנו שזה בסדר לקבל דברים לא מושלמים. זה בסדר ללבוש את אותה שמלה לשני אירועים. זה בסדר לוותר על העוגה שהכנתי ליום הולדת כי היא החליקה לו מהידיים. זה בסדר לא להתייחס בנעימות ובאדיבות כל הזמן. מותר לכעוס, מותר לבכות, מותר להתמרמר. מותר הכל כשיש לך מטרה גבוהה לחיים, משמעות שעולה על הכל. ככה חיינו. קיבלנו הרבה ביקורת כזוג, כמשפחה וגם כשני אינדיבידואלים. אבל בסוף כל יום החזקנו ידיים או רגליים. נתנו מבט של אהבה והחלטנו- שאנחנו הכי חשובים ועבורנו, לחיות ככה- זה ממש נפלא.
גיא אהוב יקר. נותרתי פה עם עלמא אור ואדר. שני ילדים נפלאים. אמנם כל כך קטנים אבל כבר ספגו ממך כל כך הרבה אהבה. הרגישות שלהם אליי ובכלל לא מותירה ספק שאישיותך כבר הוטמעה בהם. נשבר הלב מחוסר נוכחותך הפיזית והמגע שכל כך חסר לנו. אבל כל כולך איתנו ולנצח תהיה. תודה אהוב שלי, שבחרת בי לחיות לצידך. שנשארת כל השנים ועל שהלכת, ככל הנראה, בדיוק בזמן.
לאתר הספר היכנסי: קח אותי אתך