המשך הסיפור מפוסט קודם… (מי שלא קראה, מוזמנת להיכנס לקישור הזה)
לחצה על הפעמון…
ניפתחת הדלת והאמא של הכלה פותחת במהירות. הי, נשיקות חיבוקים.
מה שלומכם? איפה הכלה? מתקלחת? עכשיו?
טוב רק אשב מעט היא גונחת, עדיין כואבת את הנפילה. רוצה לשתות? שואלת אמא. אשמח, היא משרבבת בחיוך.
הולכת אמא למטבח ומתנצלת. יש רק מים מהברז. שכחנו לקרר. האבא יבוא אחר כך עם שתיה ונישנושים.
לא נורא. בינתיים היא תשתה מים מהברז חשבה לעצמה תוך לגימת מים חסרי טעם בכוס חסרת טעם בבית חסר טעם!
הי, נשיקות חיבוקים. מה שלומך? לא אמרנו שתחפפי מוקדם?? שכחתי מתנצלת הכלה ולא הספקתי וגם בלה בלה בלה וגם בלה בלה .
לא נורא היא מחייכת חיוך מאולץ. כאילו יש לה ברירה… טוב איפה המראה? אהה המראה לא יוצאת. אולי נשב במקלחת מצייצת הכלה.
אין בעיה. שתתארגן במקלחת ביום חתונתה. ולנכדים היא תספר שבמקלחת היא התארגנה….
מפעילה את הפן הרעשן והמחמם, מיוסרת עדיין מהנפילה במדרגות, כואבת בכל גופה, שקטה, גופה שם אבל ראשה לא… ופתאום הגיעה למקלחת מאמאזילה.
אז מה את עושה לה בשיער??? מה פתאום גלי מוברש מה זה השטויות האלה?? הכי טוב אסוף. תעשי לה אסוף.
אבל אמא, מקרקרת הכלה בקול של אפרוח שמנסה להיות חזק מול חתול עצבני, אני רוצה פזור….
מה פתאום! נוהמת מאמאזילה, עיניה ניפקחות לרווחה, פרוותה סומרת ורעמתה השחורה מתנפחת. הכי מתאים לך אסוף!! נו למה את לא עושה לה?
בואי אמא, הובילה אותה בעדינות אסרטיבית, שבי בסלון, תנוחי, שיהיה לך כח לשאוג גם על מנהל האירוע ועל המלצרים…
.
היא מסיימת את התסרוקת לאפרוח עדין הנפש שיושב על הכסא הקטן במקלחת המצחינה, ואומרת: מהממת! באמת? שואל האפרוח. ברור!! הכי יפה ever!
בצעדים קטנים היא יוצאת אל האריה שבסלון…
אמא איך זה? מסתכל האריה שרעמתו השחורה עדיין מקפצת לכל כיוון וללא מטרה ומבין שהאפרוח הקטן התחיל לעמוד על שלו ולצייץ קצת בקול, מסובב את מבטו תוך שאגת עייפות ולוחש חבל שאת לא שומעת לאמא.
היא מוציאה את החץ וקשת ויורה באדישות ובפה קפוץ 2 חיצי הרדמה לכיוון האריה. אויש. קצת שקט. Wtf???
האריה מסתובב ונירדם.
באמת יריתי חצים? היא שואלת את עצמה. אולי זז לי משהו בראש מהנפילה?
טוב נו בואי נתאפר היא לוחשת לאפרוח הגרום והמבועת. אני אוהבת את השיער מאוד! אומרת האפרוח.
בינתיים הרגישה את פיה הולך ומאבד נוזלים חיוניים, בטנה החלה להשמיע קולות של אוטו מקרטע ואין כל זכר לאבאזילה ולנישנושים…. לפתע קם האריה מרבצו ומחמם צלחת אוכל. בואי תאכלי, נוהם בעצלתיים, תעשי הפסקה. המאפרת תחכה.
לכי מתוקה, היא מחרחרת… לכי תאכלי. אני אשב כאן. לבד. מורעבת. צמאה. כואבת וניראה איזה איפור ייצא לך….. מאפרתזילה זה כאן!!!
.
אז אני לא מאפרתזילה:))) וזה היה סיפור שמשלב ומקצין סיטואציות מחיי כמאפרת. המאפרתזילה סביר שלא תוזמן לכלות יותר לאור האנרגיות השליליות והמורידות שלה.
אבל אני? אני מביאה איתי ארגזים של אנרגיות, טונות של מצב רוח ומרימה… צריכה רק כוס חד"פ עם זירו ומוסיקה משובחת.
זה הכל.
אז בואו נעשה יחד את היום הזה ליום הכי מהנה ומרגש שיישאר כזיכרון טוב והכי נעים בעולם!
מוזמנות להציץ בעבודות ממש כאן:)
שלכן ובשבילכן, אורית
