השבוע ציינתי בעייפות חודשיים מתישים במכון הכושר. עד אז הואלתי פעמיים בשבוע, לעשות "הליכת קניון" ולחלום בשיעורי פילאטיס ועיצוב בטן תחת. לפי התוכנית החדשה, שנקבעה עבורי על ידי מאמנת בעלת גוף ומוסר אימונים של מתעמלת רומניה לפחות 3 פעמים בשבוע, עלי לעשות פעילות אירובית, כזו שממש מזיעים בה, ומיד אחר כך סדרת תרגילי עינויים על המכשירים , שעד היום היו זרים לי ונחשבו "לאזור הבנים והשרירנים".
היות וכעת שריריי חזקים יותר, גופי נמרץ מאי פעם ולחיי סמוקות ממאמץ, חשבתי שאולי הגיע הזמן להתמודד עם האתגר הדי בלתי אפשרי עבורי- לרוץ. לא ריצת מרתון, חלילה, גם לא שום דילוג שעוקף מרחק של קילומטר, אני אסתפק בינתיים בלהקיף את הכיכר.
גם היום, למרות עבר מפואר של הליכות בים, יוגה, פילאטיס ומתיחות ( סליחה, זה גם חשוב) – עדיין אין סיכוי שאצליח לרוץ יותר מחצי דקה, וגם זה ביום טוב.
אבל הטרנד גועש, הארץ מלאה ברצים ומרוצים, ועוד מחכה לנו מרתון 144 ק"מ מתל אביב לירושלים , מירוץ שליחים של קק"ל בחיק הטבע ושלל אירועי עירייה. הרגשתי רצון לפחות לנסות, וממרוץ אחד, קל, קהילתי וקרוב לבית, לא יכולתי להתעלם: "צאו לרוץ", שהתקיים בשישי האחרון בחיפה. רק שהוא התעלם ממני וסירב טכנית אינטרנטית לקבל את הרשמתי המאוחרת מידי. למחרת הבנתי כמה מזל יש לי ולמד"א כרמל, שלא השתתפתי. ניסיתי לרוץ, לבד, בשכונה.
גופי מיטלטל באופן שמרגיש לא טבעי, הנשימה שלי נעתקת כבר בשנייה ה-20, ואני פוחדת שאקבל בחילה. כעבור חצי דקה נראה שכל העולם מתמוטט, או שזו תהיה אני. בלימה.
בניגוד אלי נראה שריצה היא דווקא ענף ספורט מפותח במשפחתי. קרובת משפחתי היא אצנית מיומנת שגומעת טריאתלונים והשמועות אומרות עליה כי מדי בוקר, היא רצה מחיפה ועד הגולן וחוזרת בתשע למשרד. קרובה אחרת ניצחה בשנה שעברה במרוץ המדרגות של חיפה, מסתבר שיש אנשים כאלו שקמו בבוקר שישי ומה שבער בהם, במקום לשבת בבית קפה כמו כל אדם נורמאלי, זה לרוץ על גרמי המדרגות שבנויים בעיר ההררית ומלאת העליות הזו. קרוב נוסף מסוגל אחרי יום עבודה של 10-12 שעות לזנק על ההליכון במכון הכושר ולעוף אל השמיים, לא כמוני לפסוע למסך הטלוויזיה שצמוד להליכון, תוך האזנה מרוכזת להגיגיו של אלירז שדה בערוץ 24.
לא אשקוט עד שאחוש את ההיי של אחרי ריצה שכולם מדברים עלי. אני צריכה טיפול ריצה ויפה שעה אחת קודם, כשהטרנד בשיאו.
"למה אני לא מצליחה לרוץ, אולי משהו נדפק בגופי?" שאלתי את ניר פינק, דיאטן ספורט, מרצה לתזונה במכללת וינגייט , מנהל פורום כושר, מדריך כושר אישי וקבוצתי, עוסק שנים בריצה כרץ חובב. או בהשוואה אלי: מומחה מכוכב אחר.
"השאלה היא מה המטרה שלך – אם את רוצה לרוץ אז אפשר לשלב הליכה וריצה ואז לדוגמה אפשר שתעשי 10 שניות ריצה והליכה של מספר דקות וחוזר חלילה . עם הזמן הגוף יתרגל לכך ותוכלי להגדיל את זמן הריצה על פני זמן ההליכה. לפעמים המחסום של מעבר לריצה הוא עקב ריצה מהירה מידי ואז כדאי את זמני הריצה לעשות בקצב איטי וקל יחסית (ג'וגינג) ועם הזמן לעבור לריצות של יותר זמן. כמו כן, לפעמים הבעיה היא דווקא פסיכולוגית – לדוגמה זיכרונות לא טובים מריצות בילדות בשיעורי ספורט ואז המחסום הוא בראש".
אופס, נגע במשהו. מאז שאני זוכרת את עצמי בהקשר ספורטיבי, ולצערי אני זוכרת היטב כי הסיוטים משיעור התעמלות של כיתה ד' עדיין מתדפקים על מיטתי, תמיד הייתי ממש גרועה בריצה. כמובן שגם במשחקים תחרותיים, קלאס, בלט, קפיצה על חמור וכו', רציתי להיות ספורטיבית, נמשכתי לתנועה וריקוד, אבל זה הסתכם בלרקוד את מדונה בסלון. אפילו קניתי את קסטת הווידיאו של אלילת האירובי דאז ג'יין פונדה. אבל נותרתי בוהה בבגדי הגוף הזוהרים של המתעמלות וכבר אז מעלה שאלות קשות בנוגע לאופנה של שנות ה-80. 
– ניר, אולי פשוט לא נועדתי לכך, מבחינה פיזית?
– ישנם אנשים שמבנה הגוף שלהם יותר מותאם לריצות מסוימות – לדוגמה קנייתים בריצות ארוכות מאוד או ג'מייקנים בריצות קצרות. מבנה גוף לא חייב למנוע מאיתנו לרוץ ולראייה – במרוצים כיום תוכלי למצוא אנשים רצים עם עודף משקל, אנשים בתת משקל, אנשים שריריים מאוד. אם את מסוגלת ללכת או להתאמן שעה על קרוס טריינר/הליכה הגוף אמור להיות מסוגל גם לבצע ריצה. אגב, לא חייבים לעשות ריצות ארוכות אפשר בהחלט לשלב אימון הליכה עם ריצות ספרינט קצרות של כמה שניות מידי פעם וזה גם יכול לשפר את המצב הבריאותי/כושר הגופני.
– חייבים לרוץ? אולי אפשר להסתפק בהליכה או?
– את צודקת. למי שלא מתאים לרוץ יכולים לקבל הטבה בריאותית/ כושר מכל סוג אימון אירובי אחר – אופניים, קרוס טריינר, הליכה ועוד. כדאי גם לשלב עם האימונים האירוביים, אימונים אנאירוביים או אימוני כוח כדי שיוכלו לשפר היבטי בריאות נוספים.
בניסיון אחרון למנוע את רוע הריצה, שאלתי את פינק אם מדובר בטרנד חולף או שנמשיך לרוץ עוד יובלות "הריצה תישאר איתנו, מכיוון שהיא מתאימה לרוח התקופה – רוצים לעשות דברים בכמה שפחות זמן ובריצה שורפים יותר אנרגיה למשל בהשוואה להליכה, גם השובל המטבולי מריצה משמעותי יותר מהליכה או פעילויות אחרות. מה שכן טרנד בתחום הריצה הוא התחרויות, ולא מסתפקים ב-5-10 ק"מ אלא ישר עוברים למטרות גדולות יותר כמו חצי מרתון, מרתון שלם, איירומן ועוד".
– מירוץ של 100 ק"מ, זה לא מטורף ומזיק לגוף?
– "רוב הפעילויות הגופניות בכלל ולא רק ריצה עושות נזק לגוף מה שחשוב הוא התזונה והמנוחה אחריהם ושיקום הגוף ובנייתו מחדש. אם מתאמנים נכון למרוצים ארוכים, וכן משתמשים בתזונה נכונה ומנוחה נכונה – הנזק הוא פחות והגוף עם הזמן מתייעל. בכל מקרה, ישנם הרבה חששות בריצה בנושא של שחיקת סחוסים, נזק למפרקים ועוד והאם זה נכון עדין נבדק במחקרים. יהיו מי שירוצו שנים ללא נזקים ויהיו מי שיפצעו בטווח זמן קצר מתחילת האימונים".