מועדון המכוניות של מצרים/עלאא אל-אסוואני

כריכת הספר מבטיחה לי הנאה, קראתי את ספרו

הקודם של הסופר, "בית יעקוביאן" ונהנתי מאד.

גם הפתיחה של הספר היתה נפלאה,

והפרק הראשון היה טוב,  קליל, זורם,

מעניין, אני  אוהבת ספרים שזורים

בהיסטוריה, אהבה, החיים, פשוט כך.

קהיר בשלהי שנות הארבעים של המאה ה-20,

עבד אל עזיז המאם יורד מנכסיו ומוצא את פרנסתו

במחסן של מועדון המכוניות, כל מהותו של הספר

הוא המועדון בה' הידיעה.

בני האליטה האירופית והמלך המצרי המושחת,

רודף השמלות שולטים שם ביד רמה.

צוות עובדי המועדון חי בפחד מתמיד על חייו

ופרנסתו. אלקו – רב המשרתים משפיל אותם

ושולט בהם ביד רמה.

כל מי שמעז להתלונן על העבדות, פשוט

חוטף מכות רצח. המאם מעז לעמוד על שלו,

הוא מוכה למוות. אשתו וארבעת ילדיו

נשארים רעבים וחסרי פרוטה.

על פי כללי השלטון האנגלי בתקופה זו

אין פיצויים לעובדים הזרים – דהיינו המצרים.

דרך סיפורה של האלמנה וילדיה אנו מתוודעים

לניצול כלכלי, מיני ופוליטי של השלטון המתועב

באזרחים.

הספר נוגע בחיים האמיתיים, בשחיתות, בכסף

בהון ושלטון, החזק שולט והחלש בקושי שורד,

אהבות, נקמות, נשים ומקומן בחברה הערבית

בכלל וכיצור שיש לו זכויות בכלל.

המון נושאים מועלים בספר:

השכלה ונשים, גברים ונשים,

מין וגברים, מין עם נשים מבוגרות,

עניינים של מוסר, ודרך ארץ.

ומי הם החברים שלנו באמת.

נישואים ומהותם, ומה זאת אהבה בכלל.

הספר הוא אכן סאגה סוחפת, סיפור של

אי צדק, עוני, על בני אדם בכלל.

דרך עיניו של הסופר למדתי על השלטון

האנגלי במצרים, על העם המצרי ותרבותו,

יחסו לנשים וילדים. במהלך הספר הייתי עסוקה

בהיסטוריה של העולם והתנהגותם של בני האדם

במצבים שונים של שיתוף פעולה עם השלטונות.

אהבתי את הספר, אבל ריבוי הדמויות הכביד

מעט על הזיכרון, חלוקתו לפרקים לקתה בחסר,

היות ובכל פעם דמות אחרת מספרת את הסיפור,

הסופר רצה להבטיח מתח מפרק לפרק, והוא

סיים את הפרק במתח גדול, אבל עד שהגיע

הדמות בפרק חדש לספר לנו מה קרה, כבר שכחנו

מה קראנו קודם, ואני מניחה שרוב האנשים, כמוני,

לא קוראים ספר באופן רצוף שניתן לזכור מה

קרה כמה פרקים קודם לכן.

למרות הליקויים, אני אהבתי וממליצה.