12 שנים הוא לא עבד
לפגישה הראשונה הגעתי אליו הביתה
והוא הסביר לי בסבלנות שהוא לא נוסע בתחבורה ציבורית
שאם אתעקש יבוא אליי ברגל
מפתח תקווה. ולא צחק.
שאלתי איך יעבוד ככה? בלי ניידות…
והוא ענה שזה יעלה לו בדמים אבל זה מחיר קטן מזה שגובה ממנו חוסר המעש.
חודשיים לקח לנו
עד שלמדתי כמה מוכשר הוא.
עד שגיליתי שבתוכו יש חוש הומור שנשכח.
עד שזכיתי לראות חלקים ממנו שלא הראה לאף אחד קודם.
והוא התחיל לעבוד.
קנה זוג אופניים ורק חשש מה יהיה כשיהיה מזג אויר חם מידי או קר מידי.
ומיד השיב לעצמו: ״אם זה חשוב לי מספיק אגיע… אקח בגדים להחליף״
יום יום דיבר איתי. כל יום הוא הצלחה, תהום שנפערת ונצלחת.
בזכותו. בזכות הכוחות שלו שאינני יודעת אם היו עומדים לי כוחותיי לו הייתי במקומו.
שבוע ראשון, שבוע שני…
שישה בקרים בשבוע אני מתעוררת עם ההודעה שלו: ״ אני בדרך לעבודה! מי מלך מי?״!
ותמיד הוא מקבל את אותה התשובה: ״ מלך של מלך פרס ומדיי אתה. אחשורוש נפל שדוד לרגליך…״!ומקבלת סמיילי צוחק.
יום אחד הגיע טלפון מהבוס שלו, היה טלפון כזה כבר שבוע לפני כן אבל ביקשתי עוד הזדמנות בשבילו.
הוא אמר לי: ״אודליה. אני מצטער. זה לא הולך. אני מבקש ממך תגידי לו את. אני לא מסוגל.״
סיימתי את השיחה. הנחתי את הטלפון ולא היה לי אויר.
חיכיתי לשיחה הזו שכבר תהיה מאחורי והראש מנסה להתמקד מה להגיד.
הוא ראה שתי שיחות ממני ולא ענה.
חזר אליי אחרי שעה ואמר ״סיננתי אותך. כי אין לך בשורות טובות.״
שתקתי. קשה לדבר בלי אויר.
אחרי שתיקה של רגע, הוא אמר: ״ תחייכי נו מה זה עכשיו צום גדליה? כוסאמאשלהם כולם! למה מה חשבת? יה אופטימית! שמישהו יראה אותי באמת?
ישים לב למה יש לי בפנים? למה מישהו חייב לי משהו? את מי זה מעניין. יאללה שילכו לעשות קציצות…! שיעשו קציצות."
אמרתי לו: ״ אנחנו נחפש שוב. אנחנו נמצא! אתה תעבוד…״
״יאללה לכי תעשי קציצות גם את.״
הוא ניתק.
ולא כעסתי. ולא היה לי אויר.
בדרך הביתה מהעבודה, עברתי אצל הקצב
מהמקרר הוצאתי תרד טורקי והתחלתי לבשל לא מרעב לא מרצון. קציצות.
כשכמעט היו מוכנות עלה בי הרעיון לעטוף אותן ולאפות כשהן בפנים,
ספק חיבוק.
ספק רצון לשדך בין המעטפת לפנימיות ולהוכיח ששתיהן נפלאות בדרכן.
שלחתי לו תמונה: ״ הכנתי קציצות כמו שציווית! מלך פרס ומדיי .אחשורוש נפל שדוד לרגליך…״
והוא החזיר לי סמייל צוחק.
אז למה אין לי אויר… ?…
——————————————————————————————————————————————————————————–
כמעט שש שנים שאני עובדת בעמותה.
"עמותת אנוש". העמותה הישראלית לבריאות הנפש.
הגעתי מתחום אחר לגמרי.
אחר מסכיזופרניה, חרדה, דיכאון, מאניה דיפרסיה…
ומה שלמדתי בשנים שאני כאן לא כתוב בשום ספר.
כי אף ספר לא מלמד אותך כיצד להפחית סטיגמה.
ואף ספר לא מלמד אותך להתקרב עוד צעד.
ואף ספר לא מלמד אותך את חשיבותה של הזדמנות.
אז אני לומדת. מאנשים על אנשים.
ושום שיעור אינו דומה לאחר. וכל אחד מהם מרתק.
ממש כמו האנשים.
אל תישארו עם זה לבד.
http://www.enosh.org.il/he/
עשיתי לכם דיכאון? 😉
תכינו קציצות. הנה מתכון.
ושימו בפנים. בתערובת שלכם… הזדמנות.
שתדעו לכם שזה עושה פלאים.
קציצות ברוטב תרד טורקי, שום שחור ולימון:
לתערובת הקציצות:
250 הודו טחון
250 בקר טחון
4 קוביות שום דורות
4 קוביות כוסברה דורות
כף שמן זית
מלח ופלפל
רבע כפית בהרט
ערבבו. קבבו.
לרוטב:
2 כפות שמן זית בסיר שטוח נון סטיק ( לנעמן יש מעולים במחיר שפוי )
1 צרור תרד טורקי / תרד ניו זילנדי / מנגולד / עוד דברים של פלצנים ( תכלס יעבוד גם עם מלא פטרוזיליה או כוסברה )
לחתוך גס ולשים בסיר
קורט מלח
סיבוב מטחנה של פלפל שחור גרוס
5 שיני שום שחור ( אתם חייבים לטעום זה מטורף ) מצרפת תמונה זה גם יפה ממש
חצי כפית כורכום
כוס מים פושרים
מיץ מחצי לימון / 1 לימון פרסי ( חזקה בקיבוץ גלויות אני )
בסיר על אש בינונית עד שמתחיל לבעבע קלות
את הקציצות פנימה לעשרים דקות.
סיר מכוסה.
יש?
נתתם הזדמנות?
להסתכל פנימה.
