אם מישהו היה אומר לי שיום אחד אני אצליח להבין הרצאה בפיסיקה קוונטית- הייתי ישר צוחקת לו בפרצוף.
וזה קרה בזכות איש צנוע חכם ונדיר: ד"ר יואב בן דב.
רק לפני שבוע פגשתי אותו ושמעתי את ההרצאה שלו , לפני הקרנת הסרט "בליפ". ובטרם הספקתי להעלות את הפוסט שהתכוונתי לכתוב על החוויה- התבשרנו היום על מותו בטרם עת.
דום לב.
למרות שלא הכרתי אותו אישית מעבר להופעתו על במת המשכן לאומניות בפרדס חנה, אני חשה את כובד האבדה.
כמה פירורים מן ההרצאה שלו שעזרה לי לעכל ולהבין את הסרט (ואני מרגישה שההבנה שלי היא יותר אינטואיטיבית מאשר אינטלקטואלית ועוד לא ממש הפנמתי את כל מה ששמעתי וקלטתי אינטואיטיבית):
אנחנו בתודעה יכולים לעצב את המציאות.
למחשבות שלנו יש כוח להשפיע על המציאות סביבנו, אל אנשים סביבנו.(ניסוי המיים).
כולנו בעצם משפיעים אחד על השני בגלל הקשרים הבלתי נראים ביננו.
מציאות קונקרטית זה משהו שנוצר בהסתכלות שלנו.
אנחנו לא מסוגלים לראות את כל האפשרויות ולכן מכל הבחירות נבחר בסוף רק אחת. וזו תהיה המציאות שלנו.
אם התוצאה שלי מעצבת מציאות- אז אולי אני יכול לעשות בחירות מסויימות ובצורה כזו להזיז את האפשרויות לכיוון שאני יותר רוצה? אם התודעה שלי היא חלק מהמציאות איך אני משפיע עליה?
בשביל לעשות את זה אתה צריך להיות מחוץ למציאות של עצמך, לא במקום של חלקיק, לצאת מגבולות האגו.
ומי יודע, יואב, אולי עשית איזה ניסוי לצאת מגבולות עצמך? חברת ל"ארבעה שנכנסו לפרדס"?
ועכשיו כשאתה מחוץ למציאות של עצמך אולי אתה מוצא דרך להשפיע על המציאות?
יהי זיכרך ברוך.
#יואבבןדב