חוזרת מטיול בגרמניה, ביער השחור ליתר דיוק
טיול שהסתיים ביומיים וחצי שופינג במינכן.
במינכן ביקרתי בעבר מספר פעמים, כמו גם בברלין, בקלן, בפרנקפורט..
פעמים רבות ביקרתי בכולבואים ובחנויות הבוטיק בערים הגדולות
ותמיד חזרתי הביתה עם המון רכישות.
אבל הפעם זה היה שונה.
ככ שונה שממש נכנסתי לדכאון…מהמצב הזה.
נתחיל מהמידה- לא זוכרת את עצמי, גם לא בתור נערה, קונה מידה M של משהו…
עוד טרם הטיסה קניתי בארץ מידה זו, אבל בחו"ל זה כבר סיפור אחר..
אני, שאני רגילה לגשת לאגף המידות הגדולות , להיכנס לחנויות של מידות גדולות
ולמצוא שם כל טוב (כי בארץ זה זוועה מה שקורה..)
הרגשתי ש..נפלתי בין הכסאות!
מידות גדולות ענקיות עלי
ובמידות הרגילות, האופנה..משעממת ולא מחמיאה ולא כמו שהורגלתי ואני אוהבת מהארץ!
לקח לי כמה ימים להבין שאני מאד אוהבת את האופנה שאני קונה כאן,
בין אם היא של מעצבות ישראליות ובין אם היא ברשתות הייבוא שמותאמות לטעם המקומי,
אבל שם, אין לי מה לחפש….!
לשמחתי, מצאתי נחמה אחת, נחמה גדולה יש לומר 🙂
מחלקת הלבשה תחתונה בC&A…:-)
וואו… לגוף שנמצא בנורמה, לפרופורציות של מדיום, יש שם ממלכה שלמה של חזיות,
תחתונים והלבשה תחתונה במחירים הזויים פשוט (כלפי מטה, כן?).
הקטע הוא, שגם כשמדדתי את החזיות והתחתונים המקסימים האלה,
והבטתי במראה, לא האמנתי למראה עיניי.
ותהיתי ביני לבין עצמי, ואני עדיין תוהה- מתי מגיע הרגע שבו את קולטת שהגוף שאת רואה במראה הוא באמת שלך?
מתי נוצר החיבור בין המוח ל…מציאות?
