אני מאילו שחולמות על אהבת אמת ואני מאמינה גם שחלומות מתגשמים. אחת המנטרות שלי מבוססת על מילות השיר הידוע של יענקל'ה רוטבליט :
"אל תגידו יום יבוא- הביאו את היום- כי לא חלום הוא…." ולכן בתחילת השנה לקחתי את עצמי לסדנת לוחות חזון והשראה. רציתי ליצור לי לוח עליו אניח את החלומות שלי באופן ויזואלי ואהפוך את החלום והחזון שלי לתוכנית עבודה. זאת סדנה בת יום בה עוברים תהליך ניקוי של האונה הימנית (האחראית על היצירתיות, הרגש והדמיון) ומגיעים לחלומות, תשוקות ומאוויים גלויים ונסתרים.
כחלק מתהליך הניקוי לקחה אותנו תמרי, מנחת הסדנה לטיול באמצעות דמיון מודרך. זה המקום לגלות שאני מתמסרת למדיטציות, NLP ודמיון מודרך. רק אומרים לי לעצום עיניים ולראות את עצמי על ענן, על הר, בים או בחלל החיצון ואני מיד שם. זה מסוג הדברים שקל לי לעשות ולהתמסר אליהם.
תמרי אמרה לי לעצום עיניים ולצאת מהבקתה בה הייתי ולראות את היופי שבחוץ. היא אמרה לי לארוז תיק קטן, לא לשכוח מצלמה ולצאת לדרך. כשיצאתי הייתה שמש נהדרת והשביל הוביל אותי אל ההר הירוק תמיד, עליתי במעלה ההר. בקצה היה בית עם דלת עץ גדולה בצבע אדום. טיפסתי במעלה ההר, מתנשפת מהמאמץ אבל שמחה שהבית קרוב ומקווה שתמרי תבקש ממני להיכנס לבית. הדרך הייתה ארוכה ומצאתי את עצמי חולמת על הבית. רציתי כל כך כבר להגיע אליו. כשעמדתי סופסוף מול הדלת, תמרי אמרה שהצבע של הדלת של הבית כחול אבל אני מוזמנת לפתוח אותה ולהיכנס לבית. זה הרגיש לי כמו להיכנס הביתה, ידעתי ישר שזה הבית שלי. פתחתי את הדלת בביטחון ושם ראיתי אותו, את האיש האהוב שלי. הכי בגודל הטבעי שלו, יחף, לובש טרנינג אפור וטישירט שחורה, מחייך אלי את החיוך הקטן שלו כשאני נכנסת , וחוזר לחתוך לי עגבניות עם מוצרלה במטבח המשקיף אל הים.
בשלב הזה פתחנו כבר עיניים וכל אחת תיארה מה היא מצאה בתוך הבית. היה לי חם ונעים בלב. החוויה הזאת של לפגוש בתוך טיול וירטואלי דמיוני את האהוב האמיתי שלי הייתה נעימה ומרגשת.
הסדנה המשיכה עוד שעות רבות. אחר כך עוד המשכתי לפגישה, ועוד אחת. כשהגעתי הביתה הייתה כבר שעת ערב מאוחרת. הייתי מרוטה מהיום העמוס שהיה לי ואז נכנסתי דרך הדלת הוורודה לבית שלי ומצאתי צלחת עם עגבניות חתוכות ומוצרלה מחכה לי במטבח שלנו.
זאת אהבה בעיני.