מלבד תחושת האובדן הקשה בשל מותו של אדם קרוב, לעיתים מתעוררות מחלוקות הנוגעות לירושתו של הנפטר. על מנת למנוע מחלוקות אלו, המובילות לעיתים לקרע משפחתי, יכול הנפטר, בעודו בחיים, להורות על אופן חלוקת רכושו. יש הסוברים, כי חלוקת רכוש הנעשית ב'אמצע' החיים, מנבאת רעות על האדם, ולכן נמנעים מכך. מנגד, אפשר לומר כי האדם, במותו, אינו יודע אילו חיכוכים יתעוררו בין בני משפחתו. משלא הורה על החלוקה, החוק הישראלי קובע ברירת מחדל. המחלוקות לרוב מתעוררות כאשר אין הסכמה לגבי הצוואה שאותה הותיר הנפטר, ואז המחלוקת הכספית תופסת מקום נכבד ויקר בין בני המשפחה.
במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בנושא הקשור מטבעו לדיני המשפחה, צוואות וירושות. כבר עתה נבהיר, כי מדובר בנושא סבוך ומורכב, ובמאמר זה נדון, על קצה המזלג, במונחים המוכרים והבסיסיים לנושא זה.
ערכאות שיפוט:
הערכאה הראשונה שאותה נציג, הינה בית המשפט לענייני משפחה. הלה משמש כערכאת שיפוט, בכל הנושאים הקשורים לדיני המשפחה, מלבד הליך נישואין וגירושין בין בני זוג. את סמכותו שואב בית המשפט לענייני משפחה, מתוקף חוק בית המשפט לענייני משפחה. בין הנושאים שבהם יעסוק בית המשפט, ישנן הצוואות והירושות. בית הדין הרבני, משמש כערכאה נוספת ומקבילה לבית המשפט לענייני משפחה. הלה מחזיק בסמכות לעסוק בענייני הדין האישי, וזאת מתוקף חוק בתי הדין הרבניים. למעשה, חשוב להכיר את אופי השיפוט של שתי הערכאות האמורות, דבר אשר יסייע רבות בהליך הגשת התביעה וניהולה במי מהערכאות האמורות.
מהי צוואה?
צוואה היא מסמך בעל תוקף משפטי, שבה "מצווה" האדם, בחייו, על חלוקת נכסיו, לפי החלטתו. כדי לתת תוקף למסמך זה, יש לערוך את הצוואה במספר דרכים, המוצגות בסעיף 18 לחוק הירושה, התשכ"ה –1965" (להלן: "חוק הירושה"). חוק זה מסדיר את כלל ההיבטים הנוגעים לכתיבת צוואה ואופן מסירת הירושה.
הדרך המוכרת היא צוואה בכתב, הנעשית ונכתבת בכתב ידו של המצווה. דרך נוספת הינה צוואה באמצעות עדים. למעשה, מדובר בצוואה דומה לצוואה בכתב, אלא שבמעמד כתיבת צוואה זו, נוכחים שני עדים, שלבסוף חותמים על הצוואה הכתובה. דרך נוספת היא צוואה בפני רשות. את הצוואה ניתן להגיש לאחד מהבאים: רשם הירושה, שופט או רשם בבית המשפט ו/או דיין בבית הדין הרבני, וזאת על מנת ליצור תוקף משפטי לצוואה. הדרך הרביעית והמורכבת ביותר היא צוואה בעל פה. הנסיבות שבגינן תתקיים צוואה כזו, הן לרוב כאשר מותיר הצוואה נמצא על ערש דווי ומצבו הרפואי אינו מאפשר את כתיבת המסמך. צוואה מסוג זה מכונה גם "שכיב מרע". יוער כי צוואה בעל פה לעיתים מעוררת מחלוקות וקשיים, הגוררים הליך משפטי ארוך וסבוך.
התנגדות לצוואה:
הבקשה למתן צו קיום צוואה, מפורסמת על ידי רשם הירושות, וזאת במטרה לוודא שאין מתנגדים לצוואה האמורה, בעיקר בשל מניעים לא כשרים. הסיבות להתנגדות לצוואה ארוכות ומגוונות, וזאת, כמובן, מאחר ומדובר ברכוש כלכלי של אדם. לרוב, אחת הסיבות השכיחות להתנגדות לצוואה, היא הטענה כי קיומה לא ישקף את רצון המנוח, וכי הצוואה נכתבה על ידי המנוח, בעוד השפיעו עליו גורמים שלישים, כאלו ואחרים.
על אף האפשרות להתנגד לצוואה, הן המחוקק והן בית המשפט, לא יבטלו צוואה בקלות. על המתנגד חלה חובת ההוכחה לדבריו, ועליו לשכנע את בית המשפט, כי יש בסיס לטענותיו. יודגש כי לא בנקל, יבטל בית המשפט צוואה, ואף מדובר במקרים חריגים מאוד. זאת, בשל הסיבה הפשוטה, שצוואה משקפת את רצון המת, וביטולה יפגע פגיעה קשה בזכות שהייתה קיימת לו, בעודו בחיים.
מהי ירושה:
ירושה הינה הנגזרת למסמך הצוואה. הוראותיו של המצווה ואופן חלוקת הנכסים, כתובים בצוואה והצד המקבל את החלק המיועד לו, מוגדר כיורש. ישנם מקרים שבהם אדם שנפטר, לא מותיר אחריו צוואה. במקרים הללו וכדי למנוע סכסוכים בין היורשים הטבעיים, חוק הירושה מגדיר מעין ברירת מחדל, הנקראת בשפה המשפטית "ירושה על פי דין". ברירה זו מתוארת בסעיף 10 לחוק הירושה. באם אין לנפטר יורשים, תועבר ירושתו למדינה.
חובות בירושה:
כאמור, על פי חוק הירושה, כאשר אדם מוסר נשמתו לבורא, ומותיר עם לכתו כמה וכמה חובות לגורמים שונים, הרי שהחובות אינם נעלמים כלא היו, אלא עוברים אל עזבונו של המנוח. כלומר, החובות שאותם מותיר המנוח לאחר לכתו, אינם נעלמים או נמחקים. מכאן, כי חובותיו עוברים אל עזבונו, וזאת רק לאחר שמעיזבונו מנכים סכומים קבועים, המשמשים לדוגמא לכיסוי הוצאות הלוויה, עלויות משפטיות כאלו ואחרות, קיום צו הירושה, ודברים נוספים רבים. רוצה לומר: כלל חובותיו הקיימים של המנוח, עוברים עם הירושה, הכוללת נכסים וכספים, אל היורשים, אלא שהחובות מנוכים מהעיזבון.