לפני כמה זמן השתתפתי בסדנא, בתחילתה קיבלנו משימה, לכתוב כמה משפטים על זו שיושבת לידנו (מבלי להכיר אותה) על-בסיס רושם ראשוני והופעה חיצונית.
הבחורה שלידי כתבה עלי שאני עוסקת באומנות כלשהי, שאין לי ילדים ושאני גרה בת"א..
בקיצור –לא ממש אני.. ובכל זאת, אם להיות כנה, היה נחמד להרגיש לכמה רגעים אמנית רווקה מגניבה ותל-אביבית.
אח"כ חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שהכל קשור לחולצה המשובצת שלבשתי.
נכון, לא כולן אוהבות חולצה משובצת ולא תמיד היא מתאימה, אבל כשלובשים אותה, מובטח דבר אחד – חזרה לנעורים! או לפחות כמה שנים אחורה..
אז היום אני רוצה לתת כבוד לחולצה המשובצת, כן ההיא שפעם היו עושים מפלנל ואח"כ כבר לא רק.. בעיקר כי חצי מהחיים שלי בערך אני לובשת אותה (כל פעם בסגנון אחר) וזה תמיד עושה לי הרגשה טובה.
הכל התחיל בכלל מהארון של אבא שלי, הוא סחב איתו די הרבה סוגים של חולצות משובצות עוד משנות השמונים המוקדמות ואיכשהו, כשזה הפסיק לשרת אותו, זה היה בדיוק הזמן שזה התחיל להיות הדבר הבא בשבילנו.. די מהר השתלטתי לו על האוסף, והתברר לי שזכיתי באוצר מושלם. נראה שגם אבא היה חובב נלהב של הז'אנר והכל עבר אליי בגנים, וכך, מצאתי את עצמי עם כמות די מכובדת ומגוונת של חולצות משובצות. היתה החולצה התכלת עם המלבנים בשחור ולבן, היתה אחת אפורה עם משבצות שחור לבן אפור, היו כמה אדומות ואחת מהן קלאסית עם משבצות מושלמות כמו שכל הזמרים לבשו, והיתה גם אחת לבנה ועוד אחת חומה…
בתקופת "המתבגרת הדיכאונית" שלי, הייתי לובשת את החולצה המשובצת האפורה מעל "המדים" השחורים ומנסה לזרות קצת צבע על עצמי.. ללא הצלחה מרובה.. (כבר הזכרתי כאן שאפור זה צבע בעייתי), זה בעיקר היה נראה טוב בקטע של התאמת צבעים אבל מעבר לזה נותרתי אפרורית ובלתי נראית כערפל שרציתי להיות באותו זמן..
כשהתחילה הסצנה הפריקית, בערך בסוף כיתה ט', זו היתה החולצה של "המושבניקים", וזה התחבר יופי לג'ינס הקרוע והרגליים היחפות שהסתובבנו בהן רוב היום כחלק מהפוזה, יחד עם הישיבה בחבורות בכל מיני גינות או מקומות ציבוריים ונגינה בגיטרה (מודה שהיה לי קשה עם ההליכה יחפה, השתדלתי להימנע מזה עד כמה שניתן וכמובן שגם חטפתי זכוכית ברגל תוך כדי…).
זיכרון מפסטיבל ערד – המשובצת תכלת מעל חולצה של שלום חנוך וחצאית ארוכה.. בכל זאת יחפה..
אח"כ בתיכון כשהתחילה התקופה של הגראנג', "להקות סיאטל" וחיבור למוסיקה שמלווה אותי עד היום, החלפנו את הרגליים היחפות בנעלי אולסטאר או ד"ר מרטינס ולפעמים זה היה עם טייץ' או מכנס קצר. אמנם בתקופה ההיא לא הגיעו כמעט להקות לארץ ואם כן אז בטפטופים, אבל בעיניים שלי, רק להתלבש כמוהם הרגיש כזה חו"לי וגרם לנו להתחבר למקומות שממש רצינו להיות בהם..
זיכרון מהגג של יעלי, ברקע מתנגן הדיסק TEN של פרל ג'אם – המשובצת האדומה מעל גופיית סבא לבנה, ג'ינס בהיר צמוד וד"ר-מרטינס שחורות.. (יעלי לבושה בדיוק אותו הדבר רק עם ג'ינס קצר ונעלי אולסטאר).
ומאז, נכון, מדי פעם גם השתמשתי באחת מהן כדי להתחפש לקאובוי כשלא היתה לי תחפושת זמינה בפורים, אבל בסופו של דבר, זו היתה ונשארה בערך החולצה היחידה שאני סוחבת איתי מאז ועד היום (בגלגולים שונים)..
אולי זה הקושי להיפרד ממי שהייתי אז, אולי האהבה הגדולה למוסיקה אבל שורה תחתונה – עם החולצה המשובצת הנכונה וההופעה המשלימה המתאימה, קשה מאוד ליפול בגזרת הלבוש המגניב והנוח ליומיום.
בקיצור, לכל אחת שרוצה להרגיש כמו רוקרית מגניבה אפילו שהיא הכי רחוקה מזה, או להיראות טוב בסגנון ה – "סתם זרקתי על עצמי משהו", קחי לעצמך איזו חולצה משובצת ושלבי אותה במלתחה היומיומית שלך.
הנאה מובטחת!!
הצעת הגשה קלילה ועדכנית –
חולצה: H&O, ג'ינס: Lee, כפכף סטוקהולם של BRONXY, וגם כרטיס Eddie.
ועוד משובצות נפלאות שניתן להשיג היום –
מהפינה הימנית למעלה ובכיוון השעון: טימברלנד, ML, Vans, נעמה בצלאל, Laster, ברשקה, קאלה, רנואר.
