מה את יודעת / מעין רוגל – סקירה מעודכנת !!!
עורכת: נועה מנהיים
286 עמודים כולל תודות
כנרת זמורה דביר – מוציאים לאור בע"מ
אלו ה- 286 עמודים הכי ארוכים שקראתי.
הכריכה המדהימה משכה את עיני, הוסיפו לזה את התקציר המהפנט, וביחד רף הציפיות שלי עלה למחוזות ספרי המתח שאני מכירה כל כך טוב ואוהבת.
למרבה הצער, מתח לא היה פה (בטח לא כמצופה). היה פה סיפור על יחסים, יחסים בין בני זוג, יחסים בין בני האדם, יחסים בקהילה סגורה, ספק כת, והרבה תככים, שקרים, מזימות והסתרת האמת.
עדי, בת למשפחה – בה נוטים להסתיר, לשתוק, לא לדבר, לא לשתף ובטח לא לחשוף אמיתות ורגשות, נישאה לגבר שמאוהב בה עד כלות נשמתו – עומר.
עדי מגיעה לשלווה, למנוחה ולנחלה, יש לה בית משלה, מרחבים ירוקים ובעל אוהב. ויותר מכל מקיפים אותה חברים טובים.
יום אחד נעלם חברו הטוב ביותר של עומר, רז.
רז הוא מייסד "הקהילה" ובעלה של נעמה.
חברי "הקהילה" לומדים להכיר את עצמם, את הגבולות שלהם, את מהות יחסיהם עם הסובבים אותם. הם לומדים ערכים מהם ? מה מוביל אותם לפעולה, ויותר מכל, הם בוחרים. הם נמצאים בקהילה מתוך "בחירה", ופועלים מתוך בחירה (מהי אותה בחירה ? ועד כמה היא נתונה באמת בידיהם ? אני בספק רב).
"גבולות הם דבר גמיש ומשתנה תמיד. כל הגבולות. גבולות אישיים, גבולות פיזיים, גבולות של מדינה. אין שום דבר קבוע בעולם. זה עיקרון שנמצא בלב של הרבה מאוד תורות…..הסדנה הזו נקראת סדנת בחירה. היא נקראת סדנת בחירה כיוון שבלבה תפיסה אחת מרכזית – אנחנו יכולים לבחור מי אנחנו. אם נראה, בבהירות את הגבולות שלנו, אם נזהה אותם, נוכל להזיז אותם כרצוננו אנחנו יכולים לבחור בכל שינוי בחיים שלנו".
מאז העלמותו של רז, לקחה פיקוד על הסדנאות יד ימינו, שרון. שרון היא דמות מאוד דומיננטית, שתלטנית לעיתים, ובעיקר יודעת לתמרן היטב את סובביה, לרבות את חברי הקהילה התמימים יש לומר.
הספר מסופר בגוף שלישי והוא נע בין העבר להווה, תוך כדי לקיחתה של עדי חלק בלתי נפרד מהקהילה, ופתיחה במעין חקירה משל עצמה לעניין היעדרותו של רז, והדינמיקה השוררת בין החברים.
הספר הרגיש לי מבולגן, נע בין עבר להווה ללא חוקיות מסוימת. לעיתים זה בלבל, ולעיתים זה סתם הרגיז.
חשתי שהעלילה לא מתקדמת כהוא זה.
"הקהילה" נטלה חלק קצת יותר מדי דומיננטי בספר. החקירה לא התקדמה, ואיכשהו עדיין התעקשתי לסיים את הספר, ולו בשל העובדה שרציתי לגלות מה לעזאזל קרה לרז.
גם החקירות, זו הרשמית וזו הלא רשמית, לא התקדמו בכהוא זה, עד לעמודים האחרונים ממש.
כן אהבתי את "סבתא אדה", סבתא אדה היא סבתה של עדי, דמות משנה נהדרת בספר, שעברה דבר או שניים בחייה, ויש לה תובנות. התובנות של סבתא אדה מלוות את עדי לאודך הספר כולו, ואפילו מצוינות על גבי הכריכה (הפנימית).
חוק אחד של סבתא אדה שממש אהבתי הוא "אישה צריכה תמיד להתלבש תק' אחד מנוח". ותחשבו על זה.
אני בטוחה שיהיו קוראים שיתחברו יותר לספר, אני הפעם התאכזבתי.
הקריאה לשיקולכם.
