ההצגה החדשה של תיאטרון גשר "אני דון קיחוטה" מאת רועי חן נכתבה בהשראת הרומן "דון קיחוטה" מאת מיגל דה סרוונטס שהכרך הראשון שלו נכתב לפני כ 400 שנים.
בהצגה שמתרחשת בין כותלי הכלא מתוודה הצופה לשני אסירים אסיר 1 ואסיר 2 הכלואים באותו תא. כל אחד מהם הגיע ממקום אחר האחד אינטלקטואל ואילו השני אדם פשוט שניהם ביצעו פשעים והעונש הפך אותם לחברים למסע מעניין שבו מתערבבים דמיון ומציאות. מסע שבו הם נסחפים לתוך עלילת הספר "דון קיחוטה" ולוקחים על עצמם את תפקידי שתי הדמויות המרכזיות בספר: "דון קיחוטה" ו"סנצ'ו פאנסה"
העלילה מפגישה את הצופה עם מארג מעניין של עולמות השזורים אחד בתוך השני.
הכלא המשמש כרקע, שני האסירים והתקשורת ביניהם. הקשר של כל אחד מהאסירים עם עצמו, העולם שמחוץ לכלא והמעורבות שלו באני של כל אחת מהדמויות.
לאורך המסע נחשף הצופה לנושאים שהם אקטואליים בכל תקופה: חופש חברות וחלום
הצופה נשאב לתוך המסע של אסיר 1 ואסיר 2 שהכלא מאפשר להם חופש שונה ומעניין לחלום ולחוות .
הרבה חומר למחשבה מסתתר בסיפור העלילה: האם דווקא בכלא הסגור במציאות הפנטסטית, במקום שבו אין משפחה,ילדים,עבודה ומרוץ ללא מעצורים אפשר להיות חופשי באמת?
איפה החופש מחוץ לכלא או בתוכו? מחוץ לאדם או בתוכו?
מי מושא החברות: האם זה ששותף לגורל, האסיר השני? ואולי הדמות שמיוחסת לו הדמות מהרומן?
המחזה כולו מציף מביא כמה גוונים של אהבה– אהבה בין השותפים לתא כמו זוגיות של 5 שנים, מפגש עם הנשים שמוכרות אהבה, האחות, המסע אחרי ה"מתוקית", החלום לאהוב שחזק יותר ומחזיק יותר מההזדמנות לאהוב.
מה חזק יותר הצורך לחלום או הצורך לממש את החלום?
יש עוצמה רבה בחשיפה לכוח של הטירוף של אסיר 1 ולהשפעה הסביבתית שלו.
את אסיר 1 במחזה משחקים לחילופין ישראל סשה דמידוב ודורון תבורי.
בהצגה בה צפינו שיחק ישראל (סשה) דמידוב את אסיר 1 "דון קיחוטה" והצליח לסחוף אותנו לתוך הטירוף באופן שלא אפשר לצופים להתנתק אפילו לרגע.
במאי ההצגה :יבגני אריה
אסיר 1 “דון קיחוטה”: ישראל (סשה) דמידוב/ דורון תבורי
אסיר 2 “סנצ’ו פאנסה”: אלכסנדר סנדרוביץ’
האחות: נטשה מנור
אשתו של אסיר 2: קארין סרויה
זונות,אסירים/סוהרים,כבשים,מתמחים
קארין סרויה, לוסי דובינצ’יק, הנרי דוד, ליליאן רות, רות רסיוק, יוליה טגיל, אנג’לה שטיינגרט, סבטלנה דמידוב, פאולו א. מואורה, דניאל סטיופין, דוד זיסלסון, איגור ממונוב,נטשה מנור, שיר שנער, אנדרי קוליש, אלכסנדר טורופובסקי
לסיכום:
חוויתי רגעים מרגשים, רגעים משעשעים, הצפה של מחשבות ושאלות וכל אלה
בהצגה עם משחק מעולה שמומלץ לא לפספס.
הצגה ראשונה 29 ביוני 2015
תמונה :מתוך התוכניה ,עיבוד תמונה נירה פרי
צילומים: אלכסי אבן
שלכם ובשבילכם,
נירה פרי
בלוגרית בסלונה, מאמנת מתמחה באימון נשים