לפני מספר חודשים זומנתי ע"י רונית הבר העורכת הראשית בסלונה לפגישת היכרות. סתם ככה, כי לסלונה חשובים האנשים שכותבים אצלם, הם מבינים את כוחה של מילה טובה ורוצים לתת גב לכותבים ולכותבות. בפגישה רונית אמרה שתשמח לשמוע רעיונות חדשים שניתן לקדם בסלונה. אני באותו הזמן כבר הסתובבתי בראש עם רעיון מבלי שמצאתי דרך טובה ליישם אותו ושיתפתי את רונית.
בדמיוני לקחתי נשים, בגילאים ומידות שונות, לחנויות בסגנונות ומחירים שונים. אני הלבשתי, הן התלבשו והתוצאות עלו לסדרת פוסטים בסגנון "מייקאובר". רונית אהבה את הרעיון והבטיחה לחשוב איך ניתן לעזור. אני אוהבת אנשים חושבים, ובעיקר מחשבות שמניבות תוצאות. שבועות ספורים אחרי אותה פגישה עם רונית, קיבלתי ממנה מייל של בחורה בשם יעל. "דברו" היא כתבה לי "יש לה רעיון דומה".
יצרתי קשר עם יעל. מסתבר שיש יד מכוונת. יעל הגדירה עצמה כמאותגרת אופנה ורצתה להרים סדרת פוסטים בהם מישהי עוזרת לה למצוא את הסגנון שלה, זה שנחבא עמוק בפנים. נפגשנו, נדלקנו, צחקנו והסכמנו מיד שיש פה פתח לידידות מופלאה.
זהו הפרולוג לסדרת "מאותגרת אופנה" של יעל ושלי. בכל פוסט נבקר בחנות אחרת ונעלה תמונות ורשמים. הבנו מאוד מהר שכתיבה משותפת לא תעבוד, כיוון שאנו כ"כ שונות בתפיסות שלנו לגבי מה נכון. ולכן, החלטנו על קונספט "הצד שלה- הצד שלה", מקוות שתיהנו מהתוצאה. אנחנו נהננו מהתהליך.
לפני המפגש הראשון חשבתי שיהיה קל, אני מחליטה ויעל לובשת. טעיתי. יעל התגלתה כבעלת דעה הרבה יותר מוצקה בעניני אופנה ממה שטעיתי לחשוב והרבה יותר ג'ינג'ית ממה שניתן לראות. יעל התעקשה שהסגנון שלה קיים, היא רק לא יודעת מהו. אני התעקשתי שטיץ וטוניקה זה לא סגנון. יעל התעקשה על להישאר היא, אבל בעצמה לא ידעה מה זה אומר, אני התעקשתי על שינוי. יעל אמרה הרבה יותר "לא" מ "כן", אני ניסיתי להיות אסרטיבית אבל נאלצתי להסכים איתה ברוב המקרים. יעל קיללה בקול, אני קיללתי בלב, עד שרגע לפני יאוש ובחינת יחסינו לאן, הצלחנו להגיע להסכמה על לוק מנצח, את התהליך תראו בפוסט הבא.
הצד של יעל-
אני מאותגרת אופנה.
אני לא מבינה במונחים או בכל מיני שמות לחולצה (טוניקה/גופיה/טופ/ ושאר מילים המתארות בעצם- חולצה), אני לא מאוד יודעת מה אסור בתכלית האיסור ומה פשוט חייב להופיע אצלי בארון. האם יש לי סטייל? ואם כן- מה הוא? וגם- איה הוא מתחבא?
הארון שלי סגפני ברמות קיצוניות. לתינוקת שלי בת ה- 8 חודשים יש כבר יותר בגדים מאשר לי, שלא לדבר על הילד שלי בן ה- 5, שלא לדבר על בעלי! ואגב, כשאני קונה לאחרים, כולל משפחתי, הכל בסדר- התאמות ואקססוריז הולכים לי יופי ביחד. אבל לעצמי? משהו משתבש בתהליך. אני יכולה למצוא את עצמי עם 0 פריטים, או עם פריטים שאני לא מבינה מה חשבתי לעצמי כשרכשתי אותם. אני לא בטוחה איזו גיזרה נכונה לי, וכשאני מוצאת גיזרה- אני מוצאת את עצמי קונה ארבעה פריטים שדומים זה לזה בצורה מדהימה- רק בצבעים שונים. משהו פשוט לא עובד במעבר מה- vision בראש לתוצאה בשטח.
מאז שבתי נולדה, הבערה למציאת הסטייל שלי גדלה פלאים. וזה הפך להיות משהו שחשוב לי באמת. החלטתי לעשות מעשה, ולנסות למצוא אותו. אם הוא אכן מתחבא לי עמוק בפנים- הוא יצא, נכון? עדיף מאוחר מאשר לעולם לא- וכל שאר הקלישאות, כי באמת, תמיד הייתי very late bloomer, וזה הקצב הטבעי שלי. אז בסדר, העיקר שיקרה.
פניתי לרונית הבר, עורכת סלונה וגורו של קוליות וסטייל בפניי עצמה, ושיטחתי את הרעיון למסע למציאת הסטייל הפנימי. היא שידכה אותי לקונה נחמה (או בקיצור: גלי).
גלי רצתה להלביש בסטייל, אני רציתי להתלבש בסטייל, ויחד החלטנו לצאת במסע משותף, לנסות להבין כמה דברים בסיסיים באופנה ובשופינג, שיעזרו לי להסתדר גם מבלי שיחזיקו לי את היד. להפוך את השופינג מאירוע חד פעמי לאירוע שבשיגרה. שהרכישות יהיו מוצלחות ויפות. ושהארון יתמלא בכל טוב!
ושוב אני-
בכל פוסט נציג כמה תלבושות שנבחרו, וכל אחת מאיתנו תתאר מה אהבה ומה פחות. תוך כדי אשתדל לתת טיפים פשוטים, שיהפכו את מסע רכישת הבגדים להרבה יותר פשוט עבור מי שנוטה להסתבך. תוצאות המפגש הראשון נערכות ברגעים אלו. האמינו לי, יהיה מצחיק.
ולא, אני לא סטייליסטית עם תעודה, רק אוהבת להתלבש ולהלביש ויותר משמחה לייעץ ולכוון, ובעיקר נהנית להעביר זמן איכות נשי כשלצידי נשים אינטליגנטיות ומצחיקות ונעימות. כמו יעל.
וכטריגר קבלו דוגמית ממה שניסינו במפגש הראשון-המראה המלא בפוסט הבא.
