לרקוד עם הפחד…

עד עכשיו זה היה  סופר בנאלי לומר "פחד אלוהים" או אמא'לה…איזה פחד. כמה פעמים אמרתי את המשפט המפגר עד מטומטם בחיים שלי ? די הרבה….בהתחשב בעובדה שאני גרועה להפליא ומזייפת באופן פנטסטי את השיר המקסים  "כמה פעמים לימדו אותך לספור עד 10" ?..הרבה יותר מדי אמרתי "שייו איזה פחד". כן, יש לא מעט סיטואציות בחיים עכשיו שגורמות לי פחד, פחד חיים. לחשוב מה זו השרדות ואם חיים אחר-כך? כמה? איך?…
נכון….   עד עכשיו יכולתי לפחוד מאיזה ג'וק  ענק וצרחתי מהחדר השני "אמא'לה" – למרות שהיא כבר מתה די מזמן…. אני יכולה גם לצרוח ": שיו…יא חתיכת אידיוט, מי זו  המפגרת שעשתה אותך או מי נתן לך רשיון – זה היה חתיכת פחד הא ??
הקללה הזו היא חתיכת שחרור…אוףףף על חתיכת ג'וק קטן או על איזה נהג רכב שחתך אותי בכביש , עכשיו….אפשר לקחת אוויר ולנשום עמוק. אומרים שזה עוזר. ראיתי שקללה עסיסית משחררת לפעמים את אינסטנקט הפחד, לא תמיד ואולי לא שווה לנסות את זה כדרך חיים.
בתקופה האחרונה, כמו שחלק מכם יודע אני חברה בקלאב אקסלוסיבי שלא רבים (ככה חשבתי וזו טעות ענקית) הם אלה עם "כרטיס מועדון". מועדון הסרטן הוא לא עניין של מה בכך – עוברים מבדקים וממלאים שאלונים ובדיקות ומופיעים רופאים ופקידות עם פרצופים נחמדים נורא… מקצרים תור שבדרך כלל היינו נלחמים עליו כמה חודשים….אבל , גם מוצאים …מוצאים את שמנסים לחייך או עוברים לצד השני של הכביש, פוגשים אנשים סימפטיים פחות ו/או יותר.
לא קל המועדון הזה, ממש ממש לא קל וצריך להיות ממש "משובח" כדי להיות חלק ממנו. משהו כמו "כרטיס מועדון"  אבל כרטיס זהב של אותו מועדון. ממש כמו כרטיס זהב או פלטינום של השופרסל או איזה מועדון בנקאי אחר…אבל כזה ששווה מאד להשתייך אליו.
ממש בתקופה האחרונה יצאתי מדעתי לאט אבל בטוח. השיטוט האין-סופי והשאלות שאין להן ולא יהיו להן תשובות: את, מה פתאום? את סתם חושבת שלילי ? מאיפה את יודעת אם את …./או….את יודעת איזו דרגה את? איפה את מטופלת? יש לך כימו' ? כמה הקרנות יש לך? -> מילון שלם עם תרגומון כדי להבין את העולם הפנימי ואת המילים האלה שמי שלא שייך למועדון הזה – סכיר להניח שלא מכיר אותן, וטוב מאד שכך.
גיליתי שלפעמים פחד יכול להיות כרטיס מנצח ו- סרטן יכול להיות כרטיס מנצח כמעט מושלם. כמה פעמים ראיתי עכשיו שאנשים שכועסים עליי וגילו פתאום שאני חולת סרטן לוקחים צעד אחורה כשאני משתמשת ב"קלף  הסרטן". גיליתי שיש אנשים שבדרך – רוב  הסוציומטים ומגעילים שאני מכירה הופכים להיות נחמדים  עד שבא להקיא? סרטן היא מילת מפתח שלא פעם מנצחת את גועל-הנפש של השני.
גיליתי המון על הסרטן שלא ידעתי קודם. גיליתי את ה-פחד. גיליתי מה זה פחד-אלוהים באמת. גיליתי כמה אני רוצה לחיות ולא רק לשרוד. איזו משמעות של כמעט אפס בסיטואציות שאני אומרת בדרך-כלל (בלי סרטן) – איזה חרא….בא לי למות.
גיליתי שלא כל-כך מהר אנחנו רוצים למות, אנחנו רוצים את זה כשחרא לנו, אבל לא ממש באמת. רובנו לא רוצה למות, רובנו רוצה לחיות – אבל להסביר למישהו אחר כמה חרא לו עכשיו. גיליתי שאני ממש רוצה לחיות, אבל פוחדת לעבור את הדרך האיומה והנוראה וכל מה שמסביב.
אני חושבת שעד היום לא שמתי לב שרוב האנשים אומרים ה-"מחלה" ולא מדברים על "מחלת הסרטן". שאלתי את מי שמשתמש בזה מולי למה בעצם לא משתמשים במילה סרטן או ממעטים להשתמש בה: אנשים פוחדים !!
אם בטעות או באומץ מישהו השתמש ב-סרטן, זה ישר בתוספת של "טפו טפו חמסה….שום-בצל ושמן זית".
דיברתי קודם עם חברת כבוד ב-לובסטר קלאב שעשתה היום איזו בדיקה ובאחוות אחיות ישר בדקנו "מה יצא לך". סוג של אחווה שאף אחד לא יכול להבין אותה חוץ ממי שנמצא בתוך המועדון הזה. הפחד המצמית הזה, חוסר הוודאות וחוסר השליטה זורקים אותי ישר לשלטון הפחד. כן – את פוחדת בצדק !! זה נורמלי שתפחדי !!! זה הכי הגיוני שבעולם !!!
אני יודעת שהכל נורמלי. הפחד, הכאב, חוסר האונים , הכעס, התסכול – כולם במסגרת הנורמלי….נורמלי, כואב לעיתים קרובות ו….מפחיד.אני פוחדת פחד-מוות. אני לא אמיצה, אני לא חזקה, אני לא אופטימית או פסימית – אני לא כלום כרגע !!! אני יותר מהכל -פוחדת ושואלת. זה להמשיך לחיות אבל לנהל ריקוד עם הפחד.
יהיה טוב? מי יודע ? את תנצחי? – אף אחד לא הבטיח לי….את גיבורה / מוכשרת / עמדת כבר בדברים גרועים יותר – אין , זה מפחיד, זה לא כמו שום דבר אחר. שתי האמיתות הכי גדולות שהספקתי ללמוד זה: אני הרבה יותר פחדנית ממה שאני חושבת / משדרת….  כמו בתוכנית "כוכב נולד"  צריך אולי לחשוב על פורמט "חבר נולד" (תמיד מתקבלים בברכה אחרים)…" – אפשר גם לשלוח מישהו ל"אי המתים"  ואפשר לנצח גם ב"השרדות".
פעם הייתי נתקעת ב"שיוווו – איזה פחד" . היום כבר ל'כפת לי לספר שאני פוחדת. מה תעשו לי? תגידו שאני פחדנית ? בסדר – אני אחייה עם זה בשלום. האמת ? זה לא פשוט לנהל מערכת יחסים עם פחד. זו מערכת יחסים פתוחה שבה מדברים עם הפחד ועל הפחד וזה לא פשוט.
פעם אם הייתי קוראת או שומעת על אנשים שחלו בסרטן – אמרו שנקודת המבט שלהם על החיים, הסתכלתי עליהם כמו על פסיכים בע"מ. מה אתה כבר יכול לגלות על עצמך דרך מחלה. משהו שלא ידעת (כי בדרך כלל אני יודעת הכל…). כמו במחשב – עושים מהר מאד ריסט על החיים. מכבים את החיים שהיו קודם ומהר מאד מפרמטים ונכנסים למחשב עם האפליקציות שהכרנו אבל גם הרבה אחרות  .
חברים יקרים מאד ואהובים שלי – כשחולים במחלה שהשם שלה סרטן – במהירות שבה אנחנו מדליקים/מכבים שלטר – באותה מהירות למדתי מי אני ועוד כמה אמיתות על החיים. כן, החיים משתנים לגמרי. יש משמעות ענקית לאמירה שמתייחסת לחיים שהשתנו ברגע אחד…..אני כבר לא חושבת אותו דבר….אולי אני גם כותבת אחרת – את זה רק אתם יכולים לומר…