לרוץ בחו"ל זה כייף.

אני בטוחה שכל מי שהריצה זורמת לו בדם וברגליים, כשמגיע שלב אריזת המזוודות, קודם כל נארזים נעלי ספורט ובגדי ריצה ושלא נשכח את השעון.  אין, סגורה על זה.  ומי שלא שירים ת'יד.
הראשון שנכנס למזוודה זה הגרמין וכל חבריו (רצועת דופק ומטען) ונעלי הריצה.  אחריהם הונחו כלאחר כבוד הטייצ והחולצה החמה, הכובע והכפפות.   זהו, מבחינתי אפשר לצאת לדרך.  כל דבר אחר, אם חסר, נסתדר.

עטופה טוב טוב בטייצ חם, כובע וכפפות יצאתי מוכנה לקיפאון ברחובות בודפשט.  האנשים מאחורי דלפק הקבלה לא הבינו את פשר השעה הכל כך מוקדמת שאני יוצאת לרוץ.  רק בצהריים הבנתי את פשר המבט. גם בשעה 12 בצהריים כשאצלנו חם מאוד גם בחורף בבודפשט זה נחשב תנאי מעבדה.

לקראת כריסמס אירופה לובשת חג.  בודפשט הופכת להיות מעין תחנת חשמל ענקית וכולה מלאה אורות.   הריח הכללי בעיר הוא של קיורטוש וניל וערמונים עם קינמון.  חודש שלם של ירידי כריסמס ססגוניים, בניינים מקושטים ומוארים, רחובות הומי אדם שמחים והקור המקפיא שמתפרע בשיא החום ומגיע בצהריים ל 3 מעלות, אפילו הוא מחמם את האווירה.

לרוץ בכל שעה

כהרגלי, קמתי מוקדם בבוקר.  חושך בחוץ  מה חושך… כאילו אמצע הלילה.  בחודשי החורף, השמש זורחת סביב השעה 7:30 (שעון בודפשט) ושוקעת סביב השעה 15:30.  תוסיפו את מזג האויר הקר, המסלול השטוח והמקסים סביב הדנובה, מסלול מדהים בתוך האי מרגרט והרי לנו משוואה נהדרת ליצירת תנאי ריצה אידאליים.
באותה שבת של ריצה בבודפשט, חברים שלי רצו את המסכמת שלהם בטבריה.  נזכרתי שבשנה שעברה, כשאני רצתי את מרתון טבריה, היה קר מאוד.  בשבוע שלפני המרתון מזג האויר הוכתר למלך הבלתי מעורער של שיחת היום והצטיידתי בכפפות, מחמם אזניים וחולצה מתאימה לריצה במזג אויר קר.  אבל הבוקר הזה, של שבת ליד הדנובה היה קפוא.  קפוא. אין מילה אחרת לתאר את זה.  סביב השעה 7 חציתי את הלובי של המלון, לבושה בגדי ריצה זוכה למבטים ש"זר לא יבין" – זה זה.  בטח הם איחלו לי בהצלחה בהונגרית בלב….
אמרתי בנימוס בוקר טוב ויצאתי החוצה.   יאללה GPS  באמא שלך תמצא את עצמך מהר.
רצתי.  קצר.  10 קילומטרים כיפיים.  קפואים אבל מחממים את הלב.  הרחובות ריקים.  3 רצים בס"כ חלפו על פניי ואני תוהה בליבי, השתגעתם?  יש לכם יופי של מזג אויר ומסלול מדהים… איפה אתם?   בואו תראו מה קורה בנמל תל אביב בשעה כזו… בפארק הירקון… בטבריה…
מאוחר יותר הבנתי איפה הם, באי מרגרט, התמלאתי כולי קנאה….  שעת צהריים, שיא החום, 3 מעלות בלי קרן שמש אחת, ורצים.  קבוצות של רצים, רצים בודדים, רצים בלבוש ריצה, רצים בטרייניג של בית, רצים צעירים, רצים מבוגרים…  מלא רצים…. בצהריים… כיף להם.

אהבתי את מסלול הריצה, עשוי רקורטן, מסומן.  כמה כייף שיש כזו מודעות לפעילות גופנית ובונים במיוחד עבור העוסקים בספורט מסלולים מותאמים.

כריסמס בבודפשט

בודפשט יפייפיה.  אני מאוד אוהבת אותה והיא יעד מועדף עליי.  לקחתי איתי את המצלמה שלי ונהניתי בכל רגע.  לטובת אלה, שאורזים מזוודה בלי שעון ונעלי ריצה, הנה טעימה קטנה מהאוירה.  המלצות יש לי בשפע … רק תבקשו.

עד העונג הבא

המסלול הבא בחו"ל מתוכנן להיות המסלול של מרתון פאריז.
עד אז, חורף נעים וחמים לכולם.