בדיוק כשהתחשק לי לקשור את הילדים לכורסא לכמה שעות של שקט בחום יולי, קיבלתי הזמנה לסקר את התערוכות החדשות במוזאון ישראל.
"חוטים וקשרים" העלתה בי אסוציואציות שלא מתחברות באופן ישיר עם מוזאון, אבל סיקרנה אותנו.
עלינו על אוטובוס, ישירות למוזאון ישראל בירושלים.
הילדים ההיפר אקטיביים שלי העבירו לי מסר חד משמעי באוטובוס "את הולכת להביך את עצמך בטירוף!" האוטובוס כמעט מלא, לפחות מחציתו ילדים ואף לא צליל אחד של צעקות, שירים והמולה. חוץ… מהספסל האחורי. שם התיישבתי עם חברות הזמר הפרטית שלי שלא הפסיקו לשיר לצחוק ולעשות רעש.
איך הם ישתקו במוזאון? תהיתי ביני לבין עצמי…
מכת הקור שקיבלנו בין החום של יולי מחוץ למוזאון ובין המזגן המשובח בתוכו החלה תהליך עדין של הרגעות.
הסיור שלנו במוזאון התחיל בתערוכה של פיקאסו "מחוץ לקווים". שלשת המחוננים שלי היו הראשונים להקשיב, להשיב ולשאול. הם שתקו משך שעתיים ושתו בצמאון כל הסבר שנתנה המדריכה. הם למדו על הצייר שאהב מאוד נשים, עסק מאוד בנשים וצייר אותן בכל מיני דרכים.
בתערוכה "חוטים וקשרים" הם נהנו לחקור את החומרים השונים מהחוטים, לחשוב חשיבה שונה על קשרים וחוטים ועל רעיונות ליצירות משל עצמם. היה מקסים לראות את הפרצוף של הקטנצ'יק מתבונן בחבל הטבור כחוט המקשר בין תינוק לאימו. את פניהם של בני האחת עשרה ושבע מתבוננים ביצירתה של דבורה מורג, שולחן ערוך הצף מלמעלה. על הסיפור שהוביל ללידת המיצג וכמובן שהשתמשנו בסיפור למינוף ארוחות המשפחתיות שלנו.
עץ המשאלות קיבל יחס מיוחד וכל ילד קשר אליו חוט צבעוני תוך בקשת משאלה. הילדים בילו דקות ארוכות ליד העץ, בחשיבה על המשאלה שהיו רוצים לבקש. תוך קשירת החוט, בצבע הנכון להם, ביקשו משאלה.
או חמש.
או עשרים.
גם אני ביקשתי שתיים. אחת מהן התגשמה עוד באותו היום 🙂
הם ישבו בשקט בדרך חזרה, נהנו כל כך וביקשו לחזור למוזאון שוב.
מוזאון ישראל נמצא בירושלים, התערוכות מותאמות הן למבוגרים והן לילדים. הכניסה חופשית לילדים בחודש אוגוסט.
