לקרוא לבילבי

איך אהבתי אותה..את הבילבי הזאת..

היא נגעה בכולנו. דמות דמיונית, של ילדה חופשית ונטולת עכבות, שחיה חיים עצמאיים בלי שאיש אומר לה מה לעשות . מורדת בכל סמכות. היא התלבשה משונה, היו לה משאבים כספיים ללא הגבלה וכוח פיזי רב. התגשמות החלום הילדותי. בתוך עולם ילדות שבו היה עלינו להקשיב למבוגרים, ללכת לבית ספר, להכין שיעורים ועוד כל מיני מגבלות כאלו ואחרות, בילבי היוותה בריחה דמיונית מכל ההגבלות האלו.

היא לא פחדה מכלום. היא האמינה שהיא כל יכולה. שאין משהו שהיא רוצה להשיג והיא לא תצליח. והיא הצליחה. זוהי מחשבה שלעיתים לוקח חיים שלמים, וסדנאות אינספור, מפגשים עם גורואים, ועוד כל מיני השתדלויות כאלו ואחרות, אם בכלל, כדי להתחבר אליה ולפעול לפיה. להשתחרר מפחדים, להפסיק לתת לפחד לנהל אותנו, לצאת לפעמים מהקופסה, לשחות לעיתים נגד הזרם, להיות שמחים , להיות פשוטים, להרגיש כל יכולים.

אצל בילבי זה היה הכי מובן מאליו. קלי קלות. לא ככה?

אז קראתי לה מתוכי: "בילבי, בילבי, צאי החוצה.."

והיא יצאה ואמרה לי כך: "כל חייך את לומדת. השתלמויות וקורסים ולימודי תעודה ומה לא? הגיע הזמן שלך לאסוף את כל מה שלמדת עד כה,לחבק ולהודות, ולעשות את מה שחששת, לא הספקת, לא מספיק רצית, לא האמנת, פחדת ממנו.., לא ניסית…."
עניתי לה: "את יודעת מה, בילבי?, לא אכפת לי שום כלום, זה כייף זה יא-בא-יי"
ויצאנו בריקוד משותף, בילבי ואני….היישר לתוך האקדמיה 🙂

וכך באמצע החיים. מיד אחרי החגים… אני באוניברסיטה. לימודי תואר!!!

משתפת.. מתרגשת..מאמינה שכל אחת יכולה לקרוא לבילבי. להעיר אותה ולהתמסר אליה.. שווה!!