לקראת שנת הלימודים החדשה – על מעורבות הורים ורשויות בחינוך:

לקראת שנת הלימודים החדשה – על מעורבות הורים ורשויות בחינוך:

הרבה מדובר על ההבדל בין מעורבות להתערבות של הורים במערכת החינוך.  אישית – אני חושבת שזו סמנטיקה.  כאם – הייתי מעורבת במה שקרה עם ילדי, וכשבחרתי לא להיות מעורבת – הצטערתי מאוד על כך.

ובכל זאת במרכז דברי בערוץ 10 בנוגע לאלימות בבית הספר אני מדברת כנגד מעורבותם של הורים ואנשי רשות במעשה החינוכי, וזאת משום שהמעורבות פוגעת בחינוך.

ניסיונם של הורים למנוע מילדיהם לשלם מחיר על מעשיהם הוא הרסני לא רק כלפי ילדים אחרים או המערכת החינוכית, הוא בראש ובראשונה הרסני כלפי ילדיהם, שאותם הם אוהבים ולכן הם כל כך מנסים לגונן עליהם.

המקרים עליהם דיברתי בכתבה הם בדיוק מקרים כאלה, שבהם חשוב היה שהילדים (חלקם כבר בני 18, לא כל כך ילדים) היו צריכים ללמוד שיעור, ואני, כמו יתר הצוות, רצינו ללמד את השיעור.  השיעור הזה יחסר לתלמידים בהמשך הדרך. מעורבות המונעת מתלמידים ללמוד היא פסולה.

חשוב שתהיה מעורבות הורית, גם כדי לגלות עניין, גם כדי לייצר שותפות עם אנשי החינוך, וגם כדי לסייע לאנשים במערכת להימנע מטעויות.  חשוב לשוחח עם המורים והמנהלים, ולהגיע להבנות. גם לומר, וגם להקשיב. חשוב שהילד ידע שהוריו שומרים עליו, ובאותה נשימה, שהם שומרים עליו גם כשהם מאפשרים לאנשי החינוך להעמידו במקום.

לאורך קריירה של כ 40 שנה למדתי כי הסיכוי להצלחה עם מתבגרים מאתגרים עולה באופן משמעותי כאשר הוריו מוכנים לשתף פעולה, כאשר יש מערכת יחסים של הידברות ולא של כפייה.   אחרי הכל, המורים והמנהלים הגיעו לתפקידם מתוך אהבתם לחינוך ולנוער, לא מרצון להרע….

https://drive.google.com/file/d/1JM8qqSt4zCvQZ8p2Vsjj6xdJf6Ifu8IA/view?usp=sharing