לקנות את לנין

ספר כמו שאני אוהבת: לא עבה מידי, עם סיפורים קצרים, כתובים היטב שמצליחים לרגש.
המחבר כתב שמונה סיפורים קצרים שגיבוריהם מגוונים, בגיל, בהשקפת העולם, בסגנון החיים שלהם. בסופו של דבר כולם מתמודדים עם אותן הבעיות.
את כל אותם הגיבורים האלו הסופר מתאר במדויק, במילים מרגשות, שמתארות את המציאות ההזויה של הגיבורים הללו ואת כל הדברים המוזרים שקורים להם בדרך, במה שאנחנו בדרך כלל קוראים לו – החיים.
מצחיק יותר או פחות, נדמה שכל מה שקורה בארץ המוצא שלך הוא חלק ממשהו גדול יותר שאתה מיטיב להבין:
"מה שטוב בארצות שלנו, מה שמרגיע וגם מבטיח שניפול נפילה קשה יותר, הוא שאם אתה לא יכול קלנות משהו בכסף, אתה יכול לקנות אותו בהרבה כסף (…)".
הסיפור האחרון במקבץ הסיפורים הזה, דוושירמה, נגע בי יותר מכל:
על חווית התלישות הזו שיש לך כשאתה עובר למקום זר (כמו הסופר גם אני חוויתי את אותן תחושות בארה"ב….לעיתים תהיתי האם התחושות האלו הן כל כך חזקות גם כשמהגרים לארצות אחרות…).
פה חווית החוסר הזו, ההיתנתקות וחוסר היכולת למצוא את החיבורים החדשים, כתובה במילים נוגעות של געגוע וחוסר יכולת להתקדם. לעיתים, הגעתי למסקנה,
גם כאשר טוב לך שם, אתה לא יכול כנראה להימנע מלחשוב
שיכול היה להיות טוב יותר. ולא שם.
"יד על הלב, ג'ון," אני אומר, "אני ממש שונא להיות פה. אני חושב שזה העניין. פשוט ככה.
בכלל לא היינו צריכים לבוא הנה. לארצות הברית, אני מתכוון – לא רק לטקסס, לא רק לדרך הזאת."
אני מלטף את כתפה של אלי, אבל היא מנערת מעליה את ידי. "בבולגריה אין טורנדו, וזה בדוק." ואז אני מספר להם שאני לא יכול להסתכל על אנשים שמחייכים, על זוגות צעירים ויפים,
על אבות עם בנות, ועל גברים זקנים יחד עם נשותיהם הזקנות, בריאים ומלאים בחיים שנגזלו ממני."
ממליצה על הספר המיוחד הזה.