כבר הרבה זמן שאני מרגישה שוקעת בתוך מטלות הבית, העבודה והילדים.
מרגישה שכולנו משלמים את המחיר על כך שאני לא מצליחה לפנות שניה לעצמי. וקיץ ושוב הדרום לא שקט והמתח הזה לא טוב לאף אחד, בטח לא לאמא עמוסה שכמותי.
אז ביום שישי האחרון לקחתי את עצמי בידיים ויצאתי לבילוי בקניון הנגב בבאר שבע, כי אין כמו סיבוב שופינג טוב להרגעת הנפש.
אמנם בבאר שבע יש קניונים לרוב (בארץ היא מקום ראשון במדד מ"ר קניון לתושב), אבל קניון הנגב הוותיק מכולם (רבע מאה!) הוא עדיין החביב עליי ביותר, הוא פתוח ובהיר וקל למצוא בו הכל והוא גם ממוקם באופן מושלם.
כרגיל, אין ביקור בקניון הנגב מבלי לעצור בדוכן של גלידת באר שבע, הגלידה השניה הכי טובה בארץ (אני נאמנה יותר רק לגלידת פינגווין, כפר סבא, גלידת ילדותי).
אחרי הפתיחה המתוקה המשכתי לשוטט בין החנויות בנחת, התמהיל באר שבעי למדי, כך שלצד כל הרשתות הישראליות המוכרות אפשר למצוא בקניון הנגב גם חנויות בזאר, שען, שכפול מפתחות ותופרת, מאוד נוח שאפשר לסגור (כמעט) את כל הסידורים במקום אחד ממוזג.
איפה הייתי? בפוקס, בגולף קיד (עם המוכרת הכי נחמדה בעולם), בסטימצקי ובצומת ספרים, בעידן 2000 ובמרכז הלבשה, בסקופ ובמנגוליה, ועוד ועוד.
כשהתעייפתי ורעבתי התיישבתי לי בקפה גרג להשבת הנפש
למזלי בימי שישי פועל במקום שוק איכרים כך שלא הייתי צריכה אפילו לדאוג לקניות ולארוחות שבת, פשוט מילאתי את הסלים בכל מה שצריך מדוכני השוק וממאפיית הראשונים וחזרתי הביתה עמוסת כל טוב.
יחד עם זאת, כנראה שסיבוב בקניון הוא לא הבטחה להשקעה בעצמך, כי בסופו של יום אמנם השלמתי לעצמי את הסנדלים החסרים, אבל רוב זמני הוקדש לילדים ובכל חנות חיפשתי קודם כל דברים בעבורם.
בשורה התחתונה יצאתי עם טבעת וסנדלים בעבורי, בעוד הילדים קיבלו משקפי שמש, בגדים, משחקים וקשת.
יצאתי גם עם הבטחה שתמיד יהיו לי סיבות לחזור ולבקר בקניון, בקרוב אזור המזון בקומה התחתונה יהפוך לרשת אורבניקה (כן, כן, זו של בר רפאלי) ואזור אחר בקניון יוסב לקומת מזון מהיר, כך שבהחלט יש למה לצפות בביקור הבא!
אבל יותר מהכל למדתי שלא מספיק שפיניתי זמן לעצמי וגם לא ששכחתי לכמה שעות את כל מה שמעיב לי על הראש ואת התחממות הגזרה, אני צריכה ללמוד לשכוח גם מהילדים, אם אני רוצה להרגיש בסופו של יום שאני הייתי במרכז לשם שינוי. נו, אולי בפעם הבאה…