הכול התחיל לפני 51 שנים ותשעה חודשים מתוך הסיפורים, הצחקוקים וחצאי המשפטים של אבא ואמא, הבנתי שכל העסק הזה של ההריון, לא היה ממש מתוכנן. אחותי כבר נולדה, הם נהנו מהילדה החמודה ואחד מהשני, הם היו צעירים מאוד ואוהבים מאד ואני פשוט התפלקתי או, אם תרצו (בלשון נקייה יותר) – נולדתי ללא תכנון מוקדם, מתוך תשוקה ואהבה גדולה. אני מאמינה שנשמתי בחרה את הורי, את העיתוי ואת המרחבים הירוקים של הקיבוץ, שאני כמהה אליהם גם היום.
אבא שלי בחר לי את שמי – כרמית. שם של סוכריה. אבל לא סוכריה אחת מסכנה, אלא בית חרושת שלם– כרמית – בית חרושת לממתקים בקיבוץ מעלה החמישה.
עם שם כזה את חייבת להיות מתוקה ואופטימית, וזה מה שאני משתדלת להיות רוב חייJ כזו שמביטה על חצי הכוס המלאה, יצירתית, אופטימית ומוצאת את הטוב בכל סיטואציה.
התגוררתי בחיי בקיבוץ עינת, באר שבע, הוד השרון, חיפה, כפר ורדים, קיבוץ שפיים, קיבוץ בית הערבה, שטוטגארט, רוייטלינגן, פירנצה.
בכל מקום הייתי אותה כרמית עשיתי לי בית, אבל גם קצת אחרת.
פעם הייתי כרמית התותחית – זו שעבדה בדלתא כמעצבת ראשית, טסה בכל העולם, פטפטה באנגלית עם מנכל"ים וקניינים, ניהלה צוותים גדולים של פיתוח ועיצוב. ביד אחת היא תיקתקה בית והתחלה של משפחה, וביד השנייה, הסתדרה בכל מקום, בכל שפה ושעטה קדימה.
היום כשאני מסתכלת על התותחית ההיא שהייתי, אני מתפעלת מהיכולות, מהביטחון והעצמאות, אבל גם רואה את חוסר האיזון והמחירים שהיא שילמה.
היתה גם כרמית ההרפתקנית – זו שאחרי הצבא ארזה תרמיל ונסעה לטיול הגדול בדרום אמריקה, שזרמה עם החוויות החדשות, והאנשים שנקרו בדרכה. שרצתה להכיר, ללמוד. היו לה עיניים גדולות ורעבות שבלעו בסקרנות תרבויות ומקומות חדשים. היא הופיעה שוב ושוב, עד היום – אם זה בטיול הזוגי של אחרי החתונה שם הסתדרה בגרמנית, ידעה להיות בזוג אבל גם לבד, ואם זה ביכולת לשנות קריירה, מקום מגורים, לחשוב בהתלהבות על מיזם חדש של דניאל שלי, לראות בכל שינוי את ההרפתקה המרגשת ולא את הסיכון והפחד.
בשנים האחרונות תפסה את הפיקוד כרמית המטפלת – זה לא שהיא לא היתה שם תמיד, היא היתה ועוד איך, נתנה יד לתותחית, לחשה באוזן להרפתקנית, וחיכתה לזמן שלה לתפוס את קדמת הבמה. היא השלמה ביותר מבין כולן – יש בה גם את ההרפתקנות, גם את אשת העסקים, גם את היצירתית, אבל היא המאוזנת ביותר, זו משמצליחה לשלב את כל חלקיה ולא שוכחת לנשום. זו ששמחה בנתינה, בהכלה. זו שמגדירה את ההצלחה לא כעוד פסגה שצריך לכבוש, אלא כהנאה ואיזון המאפשרים לראות את יופייה של הדרך.
יש עוד כרמיתיות – הבת המסורה, האחות האמצעית, האם האוהבת, בת הזוג השותפה, החברה הטובה, התלמידה הנצחית, המורה הסבלנית – כולן בתוכי, היו ועודן. לכולן אני מודה על הטעויות שעשו שאפשרו לי ללמוד על יכולותיי ומגבלותיי, על ההישגים שהשיגו, על היכולת להשתנות, לדייק, להמשיך וללמוד.
על התלמידה הנצחית אני רוצה לספר לכם עוד קצת, זו שהופכת אבן על אבן עד שהיא מוצאת פיתרון, זו שאם אין כניסה מהדלת תיכנס מהחלון. זו ששואפת להתפתח וללמוד עוד ועוד ועוד, כדי להיות מטפלת טובה יותר, בת אדם טובה ומפותחת יותר.
זה למה באתי לבית הספר לדיגיטליות בעסקים – חכמינו כבר אמרו: "אם אין חברותא יש מיתותא" ואני כל כך אוהבת ללמוד בחברותא בעיקר של נשים ומאמינה שכל אחת מביאה את האור שלה למעגל ולמרחב הלמידה והוא מהדהד, כך בקבוצת היוגה הנשית, בלימודי ה"תניא", במעגלים העסקיים של הנטווירקינג, בקבוצת הרצות של "בית ללי" – מעגלים, מעגלים של נשים מעצימים וממלאים אותי.
באתי לכאן להאיר את האור שלי בחום, ביצירתיות, בנתינה ובהמון א ה ב ה .
קרדיט לתמונה depositphoto.com
ואני מודה מאוד על ההזדמנות והאמונה.
תודה רבה לבית הספר של לאומי בעסקים וסלונה.
מבטיחה לשתף אתכם במהלך הקורס בתובנות, רעיונות ומחשבות.
מוזמנים להכיר אותי קצת יותר בדף העסקי שלי בפייסבוק.
כרמית זך – רפלקסולוגית ומומחית בריפוי טבעי משולב
מטפלת בכפות הרגליים ועושה סדר בראש נוגעת בגוף וחודרת לנשמה