לחם עם בצל

קפה ומתחילים

יום לפני שבאתי אל הנחתום דיברתי איתו על הלחם שנעשה והוא הציע שהפעם נלך על לחם עם בצל טרי, ושהוא יכין מראש את הבצק המקדים. מיד נזכרתי בערגה בלחמניה העגולה והשטוחה עם הבצל למעלה שהיו מוכרים במכולת כשהייתי ילד, אז ברור שהסכמתי.

למחרת טיפסתי במדרגות בקלילות מחוייכת, מלא נכונות לעוד סשן אפייה. להפתעתי הרבה החתול השחור פתח לי את הדלת. הרמתי אותו על הידיים וכמו בפעם הקודמת, הוא שוב התחיל להשמיע קולות של תינוק. לידו עמד החתול השני ומיד כשנכנסתי הוא התחיל להתחכך ברגליי. זה היה סימן שהוא (סופסוף) מתחיל להתרגל לנוכחותי, אם כי בהמשך הסתבר שהוא קצת חמקמק בקטע של הליטופים.

הנחתום עוד היה מנומנם למדי. נתתי לו את הזמן והכנתי לנו קפה בנוסח זוגתי. הרתחתי מים, שמתי שתי כפות מדידה של קפה במטחנה, טחנתי. אחר כך מזגתי מים חמים לספלים ולפלנג’ר – שיחקתי עם המים על דפנות הפלנג’ר כדי שהזכוכית תתחמם. אחרי מספר שניות שפכתי את המים, הכנסתי את הקפה הטחון, הוספתי מים עד לקו השני ומדדתי 4 דקות. שפכתי את המים מהספלים ומזגתי את הקפה. הקפה יצא מצויין (אפילו הוא אמר).

לשים ומוסיפים

עד שהנחתום יתעורר לגמרי החלטתי להתחיל להכין את החומרים. הכנסתי את המים, הבצק המקדים (הוראות הכנה למטה) שהוצא מהמקרר כשעה קודם לכן, הקמח, המלח והשמרים לקערת המיקסר והתחלתי בלישה. לאחר שהתקבל מרקם אחיד – אחרי 4 דקות בערך – הגברתי את מהירות הלישה למשך 5 דקות נוספות.

בשלב הזה הנחתום כבר היה ער למדי, ויכולתי להבחין בעיניו בזיק של גאווה אבהית. זה היה נעים. הוספנו את הקצח, השום, הפלפל ואת קוביות הבצל. המשכנו ללוש את התערובת עד לפיזורם האחיד של החומרים. לכאורה בשלב זה יש להמשיך בלישה במשך 3-4 דקות נוספות, אך כמות החומרים הייתה גדולה על המיקסר, ולכן בשלב מוקדם יחסית הוצאנו את התערובת ולשנו אותה בידיים (כאמור, עד לפיזורם האחיד). כצפוי, הבצק שהתהווה היה דביק למדי, ולכן בעת העבודה עמו כדאי מאוד לקמח את הידיים ואת משטח העבודה.

בשלב הבא, בעזרת הידיים, הפכנו את הבצק לכדור. שוב קימחנו את כדור הבצק, הכנסנו לקערת ההתפחה וכיסינו אותו בניילון נצמד ומגבת, וחיכינו עד שהבצק הכפיל את נפחו (1/2 שעה פלוס. היה יום חם מאוד. בימים פחות חמים זה עשוי לקחת יותר זמן).

קפה ונחים

הנחתום העמיד מים לעוד סיבוב של קפה ובינתיים נזרקנו על הספות בסלון והתחלנו לדבר על "כך וכך". חשבתי לעצמי שהבית שלו מרגיש לי טוב; זה בית שיודעים לחיות בו. לפתע שמעתי רעשים קלים מכיוון המטבח ואז הבחנתי שהחתול השני – שהוא גם שחור וגם לבן – מביא לנו קפה. התפעלתי. לגמנו מהקפה תוך רביצה על הכורסאות. החתולים, שניהם, התכרבלו על בטנו של הנחתום. היה כיף.

לאחר שהבצק סיים לתפוח הוצאנו את הגזים מהבצק במכת אגרוף, שלפנו אותו מהקערה, שקלנו, חילקנו לשתי חתיכות שוות, העברנו למשטח מקומח וכיסינו אותו במגבת למנוחה שניה של כ-8 דקות. חשבתי על זה שזוגתי היתה אוהבת את הקונספט של מנוחה שנייה. בעצם, מבחינתה אפשר גם שלישית. ורביעית.

כעת התחלנו בהכנת הבצק לצורתו הסופית: מכל חתיכת בצק יצרנו גליל ארוך (רידדנו את הבצק לכדי מלבן ברוחב של 50 ס"מ והתחלנו לגלגל. בכל שלב בגלגול יש להדק היטב את הגליל שנוצר על מנת למנוע קבלת מרקם של רולדה בתוצר הסופי, ולהדק גם את קצוות הגליל (יש לשים לב שהתפר של הגליל יהיה בחלקו התחתון). כעת קיפלנו את הגליל לחצי וסובבנו אותו סביב עצמו (כמו שסוחטים סמרטוט, רק בלי לסחוט באמת). את השארית בקצה הדקנו היטב כדי שלא "תיפרם" במהלך התפיחה השניה או במהלך האפייה. קימחנו את הכיכרות באמצעות הנפה והנחנו אותן על נייר אפיה (כזכור, יש לזרות על נייר האפיה מעט קמח תירס כדי שהבצק לא ידבק). שוב כיסינו בניילון צמיד רפוי ומגבת והנחנו את הכיכרות לתפיחה נוספת של כ-25 דקות. בינתיים חיממנו את התנור ל-220 מעלות.

עם גמר התפיחה הנחנו את הכיכרות על אבן האפיה – 10 דקות אפיה בחום המקורי ועוד 20 דקות אפיה על 180 מעלות. מדי פעם הצצנו בתנור וראינו איך הגוון הזהוב משתלט על הכיכרות. זה הרגיש לנו כמו שקיעה בהזמנה אישית.

כמו תמיד, הוצאת הלחם מהתנור לוותה בהתרגשות רבה (אולי אותה התרגשות שמרגיש ילד קטן כאשר הוא מושיט את היד לעבר הבמבה במכולת). בזמן שהכיכרות התקררו על הרשת הנחתום ואני המשכנו בדיבור. החתולים עברו אלי, והחמקמק שביניהם סימן אותי בתנועת חיכוך. אחר כך הגיע זמן הטעימות. הלחם יצא רך ואוורירי, והנגיעות הרטובות של הבצל הטרי החליקו אותו בגרון.

טיפ

לא כדאי לשטוף את הנפה ולהכניס את הקמח לארון לפני שמתחילים לאפות – תמיד יש סיכוי שתצטרכו עוד, ולו בשביל לקמח את הידיים בעת ההתעסקות עם הבצק. במילים אחרות, בחיים אין טעם להיות מסודרים מדי.