לחיות ברכוּת - ללא אלימות פנימית

אלימות מילה מבהילה ותופעה עוד יותר מבהילה, ויש לה פאן פחות מדובר, אלימות כלפי עצמי.
בהרבה מקרים אנחנו לא שמות לב שאנחנו אלימות כלפי עצמינו,
לא אלימות פיזית.
ביקורת עצמית היא אלימה,
רגשי אשם גם,
דאגה מחסלת כל חלקה טובה בפנים.
כאשר את אלימה כלפי עצמך יש סיכוי שתהיי אלימה לסביבתך.
דאגה לילדים (שיוצאת מפרופורציה) גורמת לך לצעוק עליהם.
חשוב להבין, הדאגה רואה את החיים בשחור ולבן – היא מבחינה רק בין מצב מסוכן ולא מסוכן.
המסוכן לא תמיד באמת מסוכן זה נהיה פשוט סוג של הרגל להתריע מ"סכנות".
הדאגה לא סומכת על אף אחד – היא יודעת הכי טוב מה מסוכן ומעדיפה לצעוק מאשר לתת לאחרים ללמוד
להתנהל בצורה עצמאית.
אם מצב נראה לה מסוכן היא תצעק – גם במצבים שמבחינה אובייקטיבית הם לא מסוכנים.
כמה פעמים ביום את אומרת או צועקת לילדים או ליקרים שלך "תזהר!!", "תזהרי!!"
כשאת צועקת את מתחילה לחוש רגשי אשם ומתחילה לבקר את עצמך
וזו אלימות בפנים.
ואז את מתחילה להיות מותשת וכשאת מותשת אין יותר אופציות לאיפוק או בחירה
ושוב יוצאות החוצה התנהגויות שאחר כך תאכלי לעצמך את הראש.

צילום: יונת סער

הפתרון יושב ברכוּת.
כאשר את בוחרת להכניס פנימה לעולמך הפנימי רכות
מתחיל ריפוי לכל הטריגרים שיוצרים אלימות.
זה אמנם תהליך
כי לוקח זמן עד שהעולם הפנימי מתחיל להאמין שהוא יכול לסמוך על עצמו ועל הסביבה.
אם תסכימי למלא את עצמך כל יום ברכוּת
את תראי תוצאות תוך זמן קצר.
איך?
כמו שממלאים כד במים
כך תמלאי את עצמך ברכוּת.
.
מתי להתחיל?
עכשיו
ושוב מחר בבוקר.

שש שנים אני ממלאה את עצמי ברכות
והחיים שלי נראים אחרת לגמרי.

16 שנים אני מטפלת בנשים,
בשש השנים האחרונות הצטרפה היכולת לקבל מסרים מההדרכה
ולעשות ריפוי אנרגטי, שעוזר לעשות שינוי.
להעצים נשים ולחבר אותן לעוצמות שלהן,
לשחרר את הביקורת העצמית, רגשי האשם והדאגה.

אם יש שאלות אני כאן עבורך.

צילום:יונת סער