נתחיל בחידה: איך קרה הדבר שפת האם שלי איננה שפת האם של הוריי וגם לא שפת האם של ילדיי? התשובה טמונה בגורל העם היהודי: הוריי נולדו בלטביה, השפה הראשונה בה דיברו הייתה יידיש. את הרוסית למדו כבר ככשפה שנייה. שפת האם שלי רוסית. ולא, אני לא רוסיה. כך הייתי מסבירה לתלמידיי שהיו שואלים אותי למוצאי כשגילו שאני דוברת רוסית. הרי לא כל דובר אנגלית הוא אנגלי או אמריקאי. וילדיי? הם נולדו בארץ, שפת האם שלהם עברית. לצערי לא השכלתי ללמדם רוסית, זה לא נראה לי רלוונטי באותה תקופה, השנים לפני התפרקותה של ברית המועצות. למזלי הצלחתי לשמור על השפה. אולי בזכות המורה שדרשה מאיתנו לקרוא את המעשיות ברוסית העתיקה. בקיץ בין כיתה ד' לכיתה ה' מילאתי את זמני בפענוח מילים קשות, מוזרות,מילים מלאות משמעות של שפה עתיקה, לא מדוברת. בערך כמו העברית של תנ"ך (ואכן בזכות הקיץ ההוא הצלחתי לעבור את מבחן הבגרות בתנ"ך, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר).
שנים עברו, הגוש הקומוניסטי התפרק, ברית המועצות התפרקה אף היא ואזרחיה, רוסים בלאום ודוברי רוסית התפזרו בכל העולם, כתיירים וכתושבי קבע. מצד שני ענף התיירות התפתח והעולם נהיה נגיש יותר. עם הגיל הלו"ז שלי נהיה צפוף פחות ואני מרבה עם ואני מרבה לטייל בעולם. אני והרוסית שלי. אפילו ביוון ובאנגליה, בהונגריה וספרד מצאתי דוברי רוסית להתייעץ אתם בעניין כזה או אחר. בצ'כיה, פולין, סלובניה וסלובקיה ואוקראינה הצלחתי להבין מילה פה, מילה שם בזכות הרוסית העתיקה מילדותי המוקדמת.
ובו בזמן אני מכה על חטא. סרטים וספרים ברוסית, סרטוני אנימציה מדהימים, עולם שלם של תרבות מצוינת לא נגיש לילדיי שהשפה הרוסית, כאמור,אינה שגורה בפיהם. כל כך חבל! מחקרים מראים שילדים דו-לשוניים חכמים יותר ומצליחים בקלות רבה יותר ללמוד שפה נוספת. נצלו את הגיל הרך, חבקו הילדים ותלמדו אותם שפות נוספות לשפת האם. ככל המרבה הרי זה משובח! אנגלית,ספרדית, שבדית, סינית, יפנית, שפת מתמטיקה ושפות מחשב. ערבית, לדינו, יידיש ורומנית……שפות כיד הדמיון הטובה עליכם.