הייתה לי הרגשה שאתה נורמלי, לשם שינוי בחור שחושב על המפגשים שלנו, מכניס תוכן רלוונטי לתוכם. אבל ברור שזה שנראה לי הכי נורמלי יתברר כהפך הגמור מזה. אז נפגשנו פעמיים וחצי (וראית מה זה קיבלת פוסט), אני הרגשתי הרבה עניין, סקרנות, משיכה, לצד חוסר בטחון שלך, דברנות יתר ותהייה בנוגע לכמות צריכת חומרים משכרים. ואז הגיעה ההודעה הזאת (כי הרבה יותר קל לכתוב מאשר לטרוח ולדבר, אם כי היית ממש טוב בזה כשנפגשנו, בקטע הזה של לדבר…) של בואי נפגש שוב, וכיף וזה אבל שום דבר רציני לא יצא מזה, אבל בואי נהיה ברגע. מה זה השיט הזה? כל כך מזויף לרצות להיות ברגע כאשר אתה תוחם את אותו הרגע, כל כך חוסם וסוגר וחונק. לא עושה חשק להיות במקום כזה, צר וחשוך.
אין לי יותר מדי מילים לכתוב על הדבר הזה, כי אני לא באמת מכירה אותך. התכווצה לי הבטן כשקראתי את ההודעה, והייתי צריכה לקרוא אותה יותר מפעם אחת כדי להבין מה נאמר שם, אבל אז עם כל פעם שקראתי את ההודעה, הכיווצים שבבטן השתחררו, הנשימה חזרה להיות רגילה והמחשבות על כך שגם זה יעבור חזרו לתודעה.
מודה שהרגשתי שעם כל הרוחניות שבך, משהו לא לגמרי יושב במקום, ואין שם שקט פנימי אמתי. אבל אולי אני כותבת ממקום קצת פגוע, וזה היה הוגן מצידך לכתוב את הדברים כפי שהם. לא יודעת. לא דיברנו על זה, אבל חוץ ממך כרגע יש עוד שלושה וחצי מחזרים ברקע, משהו בך גרם לי לשים את כולם בצד ולפנות את עצמי עבורך. ואולי התפקיד שלך בחיים שלי היה לגרום לי להבין שאף אחד מתוך השלושה וחצי האלה לא מספיק מעניין, אז נחסך לי (ולהם כמובן) זמן יקר.
תודה על כך. מי ייתן וכל היצורים החיים יהיו מאושרים!