7 שנים שאני קוראת את המילה הזאת בסיקול אותיות –
להתגרש.
כן לפני שבע שנים התגרשתי ומאז המוח פשוט מתרגם את המילה המקסימה להתרגש – מילה אופטימית מלאה בשמחה, ציפיה, חיוביות למילה הטעונה ההיא.
המון דברים מופלאים קרו לי במהלך המסע שיצאתי אליו בשבע שנים אחרונות:
עברתי טיפול, עברתי אימון (פעמיים), הגעתי למקומות מאוד נמוכים עם עצמי ולפסגות מאוד גבוהות.
אני חושבת שהבחירה שלי בצעד ההוא היתה קודם כל בחירה בעצמי.
להקשיב לי , לקול הפנימי הזה שהודחק וידע שמשהו לא בסדר, לא עובד וזה בסדר להודות בזה, וזה בסדר להגיד את זה , וזה בסדר לרצות לתקן את זה וזה גם בסדר להגיד בשלב מסויים –
דיי, עד כאן , זה לא מצליח.
אני מאמינה גדולה מאוד באהבה, בזוגיות מיטבית ובזכות הבסיסית של אנשים להיות מאושרים בבחירה שלהם, בבית שלהם עם בני זוגם ועם המשפחה שהם יצרו / יוצרים.
אז זה לא אומר שאני לא מתרגשת בשבע השנים האחרונות ממש לא ואפילו הרבה יותר.
אני מתרגשת מבתי, מבן זוגי, מילדיו, מהמתאמנות המופלאות שלי ומהדרך שהן עושות.
אני מתרגשת מהבחירה שלי להיות עצמאית ולצעוד בדרך המאתגרת הזאת, בגאווה ובאמונה שאני אצליח.
כן אני עדיין לא מחבבת את המילה להתגרש – השורש של המילה והמהות שלה בעייתים מאוד ולא מייצגים את המציאות העכשווית לדעתי.
אבל המילה הזאת לא תנצח אותי ולא תגדיר אותי.
"הגעתי לכאן כדי לנצח
לא עברתי הכל כדי להפסיד
לא אקבור את ראשי בחול
לא אמעד ולא אפול
אפרוש כנף ואעוף לירח
אין גבולות מלבד הדמיון
אין גבולות, אין דבר שאני לא אוכל לעשות
אין גבולות מלבד הדמיון
אין גבולות, אין דבר שאני לא אוכל לשנות"
מילים ולחן: סאבלימינאל
באהבה,
מיכל
מיכל צרפתי
מאמנת אישית לנשים
www.living-max.com