מיכל חמו – לוטם, רופאת ילדים ואם לחמישה, כותבת "עבודת שורשים" על משפחתה. דרך סיפור קורותיהם של הוריה וזיכרונות ילדות שלה ושל אחיה, היא מרכיבה את פאזל חייה.
ההיסטוריה של משפחתה חוזרת על עצמה דרך מיכל. המקומות אולי השתנו, וכך גם האנשים. אבל הסצנות דומות.
"העץ לא גדל אחר מהתפוח", אמה אמרה לה שוב ושוב. מיכל מחפשת את שורשי העץ שלה, או את התפוח.
אנחנו משופעים מהורינו הרבה יותר ממה שאנחנו סבורים. הם יצוקים בתוכנו, טבועים בנו עמוק, מופנמים בחלקים האינטימיים ביותר שלנו. יש לנו שלוש אפשרויות: שחזור, תגובת אנטי או במקרים נדירים ויקרים-תיקון.
השחזור הוא מה שקורה לנו ברוב המקרים. אנו הולכים בדרכם, גם בלא מודע, משכפלים שוב ושוב, בוורסיות שונות את אותן הדרמות.
בחירה בתגובת אנטי, היא בחירה בדרך השונה מדרכם. זה קורה כשאנו מודעים למשהו שאיננו אוהבים.
בשתי החלופות הראשונות אין לנו בעצם בחירה אמיתית. אנו שבים ומשחזרים את המציאות שלנו או משחזרים את היפוכה.
רק בחלופה השלישית, חלופת התיקון, מסמנת שהחזרנו לעצמנו את חופש הבחירה לעצב את הדפוסים שלנו מחדש. התיקון אינו מושג בקלות או במהירות, לכן הוא נדיר.
יתכן וספר זה מהווה את התיקון של מיכל.
מיכל היא בתם של אברהם חמו, קצין משטרה ומאמן כדורסל ומירה פרידמן- חמו, אשת חינוך רבת פעלים.
אברהם עלה ארצה עם משפחתו ב-1950 בעקבות רדיפת היהודים ממצרים, בעודו נער צעיר. כשהגיעו למעברה ופרנסתם היתה קשה, הוא נרתם לעבודה ועזר בכלכלת משפחתו בסתר (על מנת לא לפגוע בכבוד אביו).
כשחקן כדורסל מוכשר עוד ממצרים, התקבל בארץ לנבחרת כדורסל והפך לשחקן מוכר. בהמשך עסק כמאמן ואף היה מאמנה של נבחרת ישראל. במקביל עבד לפרנסתו כקצין משטרה.
אברהם תמיד יזם ויצר בכל תחום בחייו. אבא יוצר משמע הוא קיים. ואסור להתווכח עם אבא כשהוא יוצר. הכל הוא יודע. בשעת החזון והעשייה שלו כל מילת נגד נתפסת ככפייה. והוא מתכעס.
גם מיכל כמוהו. היצירות שלה מקיפות אותי.
מירה, בת לניצולי שואה, בלונדינית יפת תואר, ואוהבת תרבות וספר. היא הגיעה ארצה בעודה ילדה, לאחר ששרדה יחד עם אמה את המלחמה.
מירה, היא מורה לאנגלית, אשת חינוך ומנהלת תיכון "אוהל שם" לשעבר.
המפגש בין הוריה של מיכל, בין מירה לאברהם, היה מפגש בין מזרח למערב. הבלונדינית היפה, התמימה והאצילית והספרדי, הכדורסלן השאפתן.
מיכל בספרה משתפת את הקורא בסיפורי עלייתם של הוריה ארצה, בהתמודדותם עם הקשיים, ובסיפורי עלייתם בסולם המקצועי והחברתי.
השילוב של השניים הוא מה שהפך את מיכל להיות מי שהיא כיום. מה שלמדה וחוותה מהם הביאוה להיות האישה שהיא. חלק כשחזור, חלק כאנטי ואף ישנו התיקון.
דרך הסיפורים שהיא מספרת, היא מנסה להבין מה לקחה איתה מזיכרונות אלו ומה הניע את חייה שלה.
הספר נכתב גם עבור אביה, כדי להקפיא את הזמן לכבודו, כפי שתמיד רצה. זוהי מנחתה אליו.
קריאה נעימה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
