להיות אמא

אתמול, בזמן שהמתנתי לתורי בפיזוטרפיה השיקומית במרפאת הטרשת הנפוצה בתל השומר, שוחחתי עם ״קולגה״ למחלה שהצהירה שהיא החליטה לוותר על אימהות הגלל המחלה. אקדים ואומר שאני אמא לשתי בנות, חולה כבר עשרים שנה ומתייקת בעזרת רולטור (סוג של הליכון). אחת הסיבות שבגללן היא ויתרה על האושר הזה שנקרא ילד היא הפחד מהעתיד הלא נודע (היא הולכת ללא עזרה). נכון, הילדות שלי יודעות שאי אפשר לצאת איתי לטיולים או ללכת לים, אבל היי, אפשר להינות מאלף דברים אחרים…אני עצמי בת לאמא משותקת ולאבא עיוור. זה אומר שלאנשים כאלה אסור היה ללדת אותי ואת שני אחיי? נכון, קשה יותר, אבל אפשרי…מקווה שסיפור הטלנובלה הפרטי שלי יגרום לה לחבטה שנית ולא לוותר