לסיפורים יש, ותמיד היה, כוח לחולל תהליכי טרנספורמציה, כוח להביא ריפוי. כשאדם שומע סיפור אודות מישהו אחר שהוא יכול לזהות בו את עצמו, הוא מצליח לקבל באמצעותו תובנות חדשות לגבי עצמו ולצמוח ממנו.
בפרשת "עקב" משה ממשיך לספר לעם את סיפור ההיסטורי של אבותיהם (דור המדבר).
הוא מספר באזנם מחדש את הסיפור של שחרור העם משעבוד מצריים, דרך קבלת לוחות הברית, דרך חטא העגל, קברות התאווה, ועד ההבטחה לרשת את הארץ .
הפרשה מתחילה בפסוק שנשמע כמו מעין אזהרה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלוהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך" (דברים ז 12). בקריאה ראשונה זה נשמע כמו משפט תנאי, אם תתנהגו יפה אלוהים ינהג אתכם יפה", אבל המילה "עקב" שהיא גם שמה של הפרשה, מציעה שלמעשה זהו משפט של סיבה ותוצאה:
בגלל (עקב) שמירת המצוות והחוקים (בפרשה הקודמת משה גולל באזנם שוב את עשרת הדיברות)–אלוהים שומר עליעם ומזין אתכם. כשאתם זוכרים שאלוהים הוא המקור לשפע- אתם זוכים בשפע.
הסיפור כולו חוזר ומשמיע ומבליט כמו מנטרה,דבר אחד שעליהם להקפיד ולהיזהר בו: לזכור את המקור המחולל של כל הדברים ולהיות בהודיה על השפע.
מה שמשך את העין שלי בקריאה הפעם, היה הפסוק:
"ואכלת ושבעת ובירכת את ה' אלוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך"(שם, ח ' 10).
למה להיות שבע זו מצווה??
ההיפך מלהיות שבע- להיות רעב.
ולא בהכרח למזון. מי שמתמכר למשהו (בין אם זה אוכל, מין, סמים, אינטרנט, מערכת יחסים ועוד) הוא למעשה אדם רעב שנותן לרעב לנהל אותו. זהו אדם שנמצא במצב חסר- שובע, וגם אם יצרוך שוב ושוב , עוד ועוד, מאותו מצרך שהתמכר אליו-לא ישבע.
משה למעשה מציב בפני העם נוסחה מנצחת להישארות במצב של שפע: ואכלת ושבעת ובירכת.
ההודיה, הברכה, הוקרת התודה, משמשת כתרופת מנע חשובה ביותר מלחלות במחלת האינפלציה של האגו "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך…ורם לבבך ושחכת את ה' אלוהיך המוציאך מארץ מצריים מבית עבדים…ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה"(שם11-18).
כששוכחים להיות בהודיה למקור , קיימת נטייה לסגוד לעצמנו, לנפח את האגו שלנו או –וזה הצד השני של אותו המטבע- להאדיר אחרים. וכשזה קורה שוכחים את אלוהים. מתנתקים ממקור השפע. הופכים לרדוף "אלילים" חיצוניים שאף פעם אינם משביעים.
משה בסיפורו מדגיש את אותם אירועים בהם דור המדבר נפל לדפוסים של רעב וחוסר שובע שהתבטאו בתלונות בלתי פוסקות (רעב, צמא, היעדר מנהיג/אלוהים וכד').
כשאדם שומע סיפור שהוא יכול לזהות בו את עצמו, הוא מקבל פרספקטיבה מבחוץ שהיא כה נחוצה כדי לצאת מה"פלונטר" של עצמו ולבחון דרכים חדשות כדי לצאת מה"פקק" שבו הוא נתקע.
בפסיכודרמה יש טכניקה רבת עוצמה שנקראת Mirroring: כשהמנחה מרגיש שהפרוטגוניסט "תקוע" בסיטואציה ולא מסוגל להפיק תגובה חדשה ולצאת מהתקיעות, הוא מזמין אותו לצאת החוצה מהסצנה, ומאפשר לו להשקיף עליה מבחוץ, מעמדת ראי. הוא מקבל הזדמנות להשקיף על עצמו (משוחק על ידי אחר) ועל הסיפור שלו מבחוץ, ולרוב זה כל מה שנדרש כדי שהוא יוכל להבחין בעצמו מה נחוץ לו כדי להחזיר לעצמו את הספונטניות והזרימה (תגובה חדשה למצב ישן).
בברכה שנצליח להימנע מליפול לבורות של הרעב, החסר והשיעבוד,שנדע להוקיר תודה על מה שבחיינו ונתחווט לזרימת שפ