שהייתי קטנה לא רציתי להיות קווקזית, לא הכרתי את המשפחה של אבי, בתמונה הזאת עם כל החמולה.
כעסתי שהם היו רחוקים, לא הבנתי איך הם לא באים ארצה ולמה בכלל אבא שלי כל כך מתגעגע. עד היום אני לא מבינה , סתם סתם כבר עם העליה ב שנות ה 90 הם נכנסו לי ללב.
אבל ידעתי "של מי אני " ושהם יבואו יום אחד ארצה מגֻבָּא. (בארמית – מעבר להר) עיר בצפון אזרבייג'ן שבקווקז.
לא רציתי להיות קווקזית כי הילדים בבית הספר היסודי צחקו עליי. תמיד הינו עם קרחות כדי שהשיער יהיה חזק ובריא יותר. בקיץ איך שבצבצה לה כינה קטנה הטיפול היה יסודי – קרחת ומטפחת. רק שרגע לפני המטפחת היו מורחים לי משחה ואיזו ביצה על הראש כדי שהשער הדליל והחלש שלי יתחזק, הוא התחזק וגם אני.
היתה לנו שכנה בת גילי, גלית קראו לה, היא הנהיגה את כל השכונה וגרמה להם לקרוא לי בשמות. שמות שהיו קשורים בקרחות , מטפחות ובעיקר קווקזיות.
יום אחד אחרי שנתיים בכיתה ב' היא הצליחה " להוציא ממני את הקווקזית " ופשוט 'קרעתי' אותה מכות, היא קראה לאחים הגדולים שלה וככה אני קווקזית עם קרחת ומטפחת מרביצה לשלושה ילדים בשכונה. שנאתי להיות הקווקזית.
בכיתה יא מסתבר שלאותה גלית המכות עוד כאבו והיא גייסה חברה ובאה לדבר איתי הפסקות, אני בתמימותי שמחה ועליזה על כל 5 דק איתה שרק בבית ואחרי הפעם השלישית אולי הרביעית רק הבנתי.
היא הייתה מגיעה מצד ימין והחברה השניה מצד שמאל , אחת מדברת ומסיחה את דעתי והשניה פשוט עושה לי חור עם סיגריה דלוקה במכנס או בחולצה חדשה. עד שיום אחד אילנית לקחה אותי לשיחה לא
לדבר איתן יותר ואיימה אליהן לא להתקרב עליי יותר .
בגיל 30 כבר הייתי מנהלת מספר פרויקטים למען הקהילה הקווקזית, תקראו לזה אפליה מתקנת או שם אחר, תגידו שרציתי לעזור לילדה שהייתי אבל רק מי שעובר מבין את הצד האחר. את התמורות שחלו בתוך המשפחה העולה, בחלוקת התפקידים ביחסי הכוחות שהשתנו עם העליה ובעיקר על הדיסונס של להיות בת עדה עם מסורת משפחתיות שורשית ועמוקה מול היותי פעילה בחברה הישראלית עם אג'נדה ומטרות .
לכל אחד מאיתנו יש היסטוריה משלו, תרבות וערכים שממנה הוא הגיע ואליה הוא שייך ולפעמים הכמיהה של לדעת יותר, לגעת ולחוות הוא געגוע של שילוב בין מה שהיה ולמה שאתה במהותך. כל כנס וכל קורס וכמעט כל ספר קראתי בנושא עכשיו זה הסיפור שלי https://www.jumpstarter.co.il/projects/1487
כתבה אנג'ליקה Angel To Business















