מאיפה מתחילים…? אני מאיה צרפתי – בת 37, נשואה ואם לבת ובן מקסימים. מתגוררת בקרית אונו. עובדת בהראל מעל לשמונה שנים.
אני עובדת שאוהבת את החברה בה היא עובדת. אוהבת להגיע למקום שבו אני יודעת איזה חומר אנושי מדהים עובד בו. ובאמת, העובדים הם מדהימים וגם ההנהלה. כולנו מייצרים יחד את אותו הון אנושי.
כולנו, כך חשבתי.
כולנו, עד שהתברר שכל שצריך בכדי להרגיז זה לרצות להקים ועד עובדים במקום העבודה שלי, בבית שלי, שבו אני מבלה את מרבית שעותי.
זו כבר נחשבת בגידה!
לבקש לדאוג לזכותי וזכות חבריי להתאגד, ע”פ חוק, נחשב בגידה!
לבקש לעגן את תנאי עבודתי בהסכם קיבוצי מוסדר, נחשב בגידה!
וכשאדם חש שבגדו בו הוא נלחם, וכל האמצעים כשרים.
מה אנחנו לא עוברים בימים אלו בהראל? כך למשל גילינו שאנחנו, כלל חברי ועד הפעולה, מקבלים משכורות כפולות ומרופדים היטב, ושאפילו התפקיד הבא בהסתדרות כבר תפור לכל אחד מאיתנו. ממש כך!עוד הסתבר לנו שאנחנו מובילי המהלך, אנחנו בעצם העובדים הגרועים והממורמרים בהראל משום שאנו לא נהנים משום תנאים.
כמובן כשהאמת כל כך רחוקה, כל אחד ואחד מחברי ועד הפעולה מסור לעבודתו ורוצה בטובת החברה שהיא עבורו – בדיוק כפי שהיא בעבור מרבית העובדים אם לא כולם – בית שני.
עוד הפיצו עלינו ברשעות שאנו בובות על חוט ורק מפעילים אותנו, תוך שאנו נותנים את המקום לידיו של "גוף זר" מבלי לדעת את ההשלכות ומבלי להבין שום דבר.
וגם כאן האמת כל כך שונה: ההסתדרות לא פנתה אלינו, ההיפך הוא הנכון, אנחנו פנינו אליה! אנחנו מאמינים כי ניתן להגיע לשולחן משא ומתן כשווה בין שווים ולהשפיע באמת כשיש לך גב מקצועי וחזק מאחורייך.
***
צריך רגע אחד לעצור ולהבין, אנחנו באים מתוך מקום טוב, אנחנו באים מתוך רצון להגן על התנאים שלנו. אנחנו באמת מאמינים שהסכם קיבוצי שמעגן זאת משרת גם אותנו העובדים וגם את החברה שהיא אנחנו. אנחנו לא באים מתוך כוונה לפגוע בתנאים שלנו – איזה היגיון יש בכך? אנו מעוניינים לשמר ולשפר את שצריך. נכון, יש לנו חברה נהדרת, חברה מפנקת ותומכת, עם זאת יש דברים שצריך לשפר! בראש ובראשונה לשמור על הקיים מפני שינויים שעלולים להיות, וכל בר דעת היום בשוק הביטוח יודע – שיהיו שינויים. חייבים להבין שכל עוד הקיים לא מעוגן ולא מוסדר בכתוב הוא גם עלול להילקח באחת ומבלי כל אפשרות מיקוח.
נתקלתי כבר בשאלה, ואני מצטטת: “דבר אחד שכחתי לשאול את מי שמתכוונת להנהיג אלפי עובדים: מה בדיוק ההשכלה שלך? האם למדת ניהול, ארגון, ביטוח? משהו? או שאת סומכת על כישורייך מוועדת קישוט בתיכון לנהל מו”מ עבורנו…?”
אז ועדת קישוט, מבלי לפגוע כמובן, מעולם לא הייתה כוס התה שלי. נולדתי וגדלתי בלוד, ילדות מדהימה ועם זאת מחוספסת. כשהייתי בת שמונה עברנו לאשדוד, מעולם לא היינו עשירים ועם זאת הוריי המדהימים ידעו לחנך אותי ואת שני אחיי טוב מספיק בשביל לדעת שאנחנו עשירים מופלגים – בחום ואהבה והכי חשוב, בגב חזק! מעולם לא היינו עצלנים, מגיל העשרה עבדנו והיינו עצמאיים מאוד. אותנו חינכו להתרחק מ”בעיות”, בין אם באמצעות התמקדות בענף ספורט ובין אם לבלות במתנ”ס ולהתנדב.
התחנכתי בבית ספר יסודי דתי ולאחר מכן עברתי מבחירה לחטיבה ולתיכון חילוני. מרגע כניסתי לחטיבה דאגתי להתנדב במתנ”ס כמד”צ’ית ובחטיבה כמש”צ’ית (מדריכת של”ח צעירה). בתיכון, את המחויבות האישית שלי העברתי בניצן עם ילדים שהייתה לי הזכות לחנוך, וכל זאת במקביל לכך שכיהנתי כיו”ר מועצת התלמידים ועורכת העיתון.
כן, תמיד עניין אותי להשפיע ולהגיד את דעתי גם אם היא לא תאמה את דעותיו של מי ששמע אותה, אבל זה תמיד נעשה בצורה נכונה. לאחר התיכון ועוד שנה של לימודי י”ג שבה הבנתי שהכל בסדר – אבל שטכנאית והנדסאית אלקטרוניקה ומחשבים כנראה שכבר לא אהיה – יצאתי לשירות לאומי כחובשת באמבולנסים דרך עמותת “שלומית”. לאחר תאונת דרכים רצינית הבנתי שכנראה אף אחד לא חסין, כולם עוזבים יום אחד, השאלה היא איך…
אז אחרי השירות מכונן החיים שלי במד”א, שבו אתה מבין כמה שהחיים שבירים, יצאתי לאזרחות, משמע לעבודה מאוד קשה: מלצרות מסביב לשעון, ניהול מסעדות, עבודה בחברות סלולר בעבודה הכי הכי קשה שיש (שירות לקוחות), הנהלת חשבונות ומשם למזכירות ואדמיניסטרציה.
***
בשנת 2008 הגעתי להראל, לתפקיד של מזכירת המנכ”ל – הראל גמל והשתלמות. מהיום הראשון היה לי נח, היה לי טוב, הרגשתי בבית. הרבה מאוד בזכות המנהלת היחידה במינה שלי בכל תקופתי בתפקיד (שבע שנים!) בדרך, כשחזרתי מחופשת לידה של הילד השני שלי, החלפתי תפקיד לחצי שנה – כרפרנטית סוכנים, ונפלה בחלקי הזכות לעבוד תחת עוד מנהלת מיוחדת במינה, שלמרות הוויכוחים והדיונים כיצד יש לעשות את העבודה, היא הרגישה מספיק בטוחה במקום שלה, במקצועיות שלה וביכולות שלה בשביל להיכנס לוויכוח שרק נתן לשתינו לצמוח. אז תודה רבה גם לה, לא סתם היא אחת המנהלות היותר מוערכות בחברה.
לאחר שבע שנים כאמור, ביקשתי להחליף תפקיד והוצע לי להקים מאפס את הצוות של השימור היוזם בהראל, שמטפל בשכבת הלקוחות הגדולים ביותר. בעזרת המנהל המדהים שלי (כן, כך יצא, בהראל “נפלתי” רק על מנהלים מיוחדים ומדהימים) ושני החברים שלי לצוות, אנו עושים עבודה קשה וטובה, עבודה שהעמיתים שלנו בהראל יודעים להעריך (וההערכות בהחלט לא איחרו לבוא). וכן, אנחנו נותנים את השירות הטוב ביותר שניתן לתת!
בכל התקופה מאז שחרורי משירות, עשיתי ככל שביכולתי בכדי ללמוד, במכללת לוינסקי ובאוניברסיטה הפתוחה, אך ללא הצלחה. לבסוף, אבחון שעברתי לפני כחמש שנים הוכיח את שידעתי: אובחנתי כבעלת הפרעת קשב וריכוז, כלל לא מפתיע. קודם לכן, התחלתי ללמוד להוצאת רישיון פנסיוני, ועם כל הקושי שבדבר עבורי, אני עומדת לפני הבחינה האחרונה לפני קבלת הרישיון, דבר שאינו מה בכך בשבילי, ואני נמצאת לפני השנה האחרונה להוצאת התואר הראשון בכלכלה, מנהל עסקים ומשאבי אנוש באוניברסיטת בר אילן. אכן ניצחון הרוח – ביג טיים…
***
אז אם אני חוזרת לשאלה בה פתחתי את דברי “דבר אחד שכחתי לשאול את מי שמתכוונת להנהיג אלפי עובדים: מה בדיוק ההשכלה שלך? האם למדת ניהול, ארגון, ביטוח? משהו? או שאת סומכת על כישורייך מוועדת קישוט בתיכון לנהל מו”מ עבורנו…?”:
ההשכלה שלי – היא ניסיון החיים שלי והידיעה שכלום לא מובן מאליו. בכך יש לי דוקטורט.
הניסיון שלי – הוא הידיעה שמה שמגיע לי ולחבריי וגם למנהלים בחברה היא זכותנו להתאגד.
ניהול וארגון – רק בהראל, שבע שנים בתפקיד שכולו ארגון, הן ניסיון מספק (בלי לקחת בחשבון את היותי אמא לשניים, רעיה ומנהלת משק בית ועובדת במשרה מלאה וסטודנטית שלא מוותרת על זמן עם חברים טובים ותחביבים).
ביטוח – אם יש דבר שמראה שאני מבינה בביטוח זה בדיוק התאגדות העובדים הזו.
אז אחרי יותר משמונה שנים בחברה, שבה תמיד זכיתי להערכות טובות ואף מצוינות, אני באה ממקום טוב, ממקום של אהבה למקום העבודה שלי. מקום שחשוב לי שישגשג ויצליח ועם זאת אני רוצה שגם למקום העבודה שלי יהיה חשוב שארגיש בטוחה ומוגנת והדרך לכך היא באמצעות הסכם קיבוצי והתאגדות. לא נגד ההנהלה – אלא יחד איתה!
יחד איתי בוועד הפעולה ישנם חברים מדהימים וכל אחד מהם מביא את האמת שלו, עם האהבה שלו למקום עבודתו, לבית שלו. ואנחנו יחד, כולנו יחד עם עובדי הראל – נגיע לוועד יציג בהראל.
ואז כולם כבר יבינו ש"השד" לא נורא בכלל, ההיפך. חברות שנבחרו כחברות הטובות ביותר לעבוד בהן הן אותן חברות עם ועדי עובדים שהולכים יד ביד – עובדים עם הנהלה.
עכשיו, ושניה לפני כל הססמאות והאשמות המסיתות, תעצרו רגע ותפנימו, אנחנו באותו צד – גם אם אנו מסכימים בדעותינו וגם אם לא.
אנחנו כאן למען כלל העובדים בחברת הראל.
שלכן ושלכם,
מאיה צרפתי, חברת ועד הפעולה בהתאגדות עובדי הראל
