הבוקר התעוררתי מוקדם. התרגשות העירה אותי. יש לי היום יום הולדת! התעוררתי עם התחושות שאיתן הלכתי לישון אתמול: אוהבים אותי. המון אנשים באמת באמת אוהבים אותי. זה לא גילוי מפתיע. אני יודעת את זה כבר הרבה זמן, אבל אתמול האהבה הזו שטפה אותי, מילאה את כל החדרים והפינות הנידחות בלב שלי, שהתרחב והתרחב והתרחב, ואני מרגישה כאילו אני שטה בתוך ים של אהבה אמיתית, עוטפת ומאפשרת, נישאת על הגלים לעבר חוף מבטחים. ובכל זאת, ההרגשה הזו מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. ומרגשת. ופותחת את הלב שלי.
אני אוהבת ימי הולדת. יום הולדת הוא יום בו את יכולה לשים את עצמך במרכז. לכאורה – יום שרירותי בו הגיע תינוק לעולם. יכול היה לקרות יום קודם או יומיים אחר כך. בשבילי היום בו נולדתי הוא יום מיוחד שכולו בשבילי, ותמיד זו היתה הזדמנות לקחת לרגע קצת מקום לעצמי. על אף כל זה, מעולם לא ערכתי לעצמי מסיבת יום הולדת, לא ציפיתי למסיבות הפתעה (זה ממש לא רמז, אני ממש לא
אוהבת מסיבות הפתעה). נהגתי לציין בארוחת ערב חגיגית עם המשפחה הקרובה, בזמן איכות עם חברות על כוס קפה ואולי גם עוגה. פורום מצומצם היה הקו המנחה. השנה היה לי צורך עז להיות עם כל החברים שלי, לחגוג את החיים. יש לי חברים ממעגלים חברתיים שונים. לא כולם מכירים זה את זה, לא כולם מתחברים. אבל אני אוהבת את כולם ורציתי אותם איתי. אז הזמנתי. וכולם באו.
לפני כשלושה חודשים חזרתי להתאמן לאחר הפסקה כפויה וארוכה מדי. הגוף כבר זעק להצלה, ואני נשמעתי לו וחזרתי. לא פשוט להיכנס לכושר. זה דורש זמן, התמדה, אימונים מסודרים, המון הקשבה לגוף ולקצב שלו. לאמן את הלב להאמין דורש אותם דברים, אבל גם הרבה יותר מזה: אצלי זה התחיל במשבר אישי, וביחד עם המשפחה והחברים שלי, כל אלה שהיו אתמול ועוד אחרים, התחלתי לאמן את הלב שלי להאמין להם, להאמין במה שהם רואים בי ולתת לכל הטוב הזה להיכנס אל תוכי, להתערבב לי בנשמה ולאפשר לי להתהלך בתוך הקושי. למדתי שיעור חשוב: לא מספיק שאוהבים אותי, שרוצים להיות איתי. אני צריכה להסכים ולהרשות לעצמי לקבל. או אז מתגלה העולם באורות ורודים מנצנצים, ואפילו הקושי הגדול ביותר מקבל מימדים אפשריים. כך, לומדים ביחד את התנועה, כל יקיריי ואני, מדייקים כל יום מחדש, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, עד שהגענו אל היום הזה, שכולו הכרזת ניצחון רועמת וגאה. ביחד עשינו את זה! כל אחד ואחת לקחו חלק בדרך הזו. כמה עוצמה וכח יש ביחד הזה.
מאז אתמול מגיעים אלי גל ועוד גל ועוד גל של אהבה. הם נשברים על רגלי ברכות, ומשרים בי חמימות נעימה על אף הקיץ הלוהט בחוץ. יש המתקשרים לשיר לי יומולדת שמח. יש שמתעקשים על זמן איכות פרטי, אחד על אחד. אחרים משגרים ברכות שמתגנבות בחשאי אל הלב ומרעידות אותו. ויש גם מי שיוצא מדרכו כדי לקחת חלק, גם אם קטן, בחגיגה. כל אחד בדרכו, וכל אחד מוסיף עוד יד לאוסף הידיים המערסלות אותי ומשרות עלי תחושת ביטחון ושייכות. בריאות ואושר לכולם.
