מה מעורר בכם המשפט ״לאחר את הרכבת״?
אצלי הוא ישר מתיישב על פחדים שאני הולכת לפספס הזדמנות, בעיקר במה שקשור לקריירה והפחד הזה נושם וחי בי מאז שחזרתי ארצה לפני 4 שנים, בגילי המתקדם, עוזבת מאחורי בטחון ויציבות, וקופצת ראש לבריכה בלי מיים…
האם עוד אצליח להמריא מחדש או ש״איחרתי את הרכבת?״
והיום, ( בעצם ביום ראשון, אבל רק היום אני מעלה את הפוסט ..) בפועל איחרתי את הרכבת!
הייתי אמורה להיות על הרכבת של 6:26 שמגיעה לתל אביב ב7:05, ובגבורה רבה השכמתי קום ( מי שמכיר אותי יודע שבשבילי זו אשכרה גבורה!) ונהגתי לבנימינה.
כבר בדרך התחילו סימנים מבשרי רע בדוגמת אוטובוס שנסע לאט בראש שיירת מכוניות, שכולן נסעו לאותו היעד..
אז התחילה הדאגה לנבוט בי וכשהגעתי סוף סוף לתחנה ו3 אוטובוסים חנו בצד וממש חסמו את הכניסה למגרש החניה חששותי התעצמו אף יותר.
בירכתי בליבי את הרב קו ואת החלטתי הנבונה להטעין עליו נסיעות מראש, רצתי ככל שיכולתי, הרכבת עמדה על הרציף אבל הדלתות נסגרו לי על האף!
אוףףף! עכשיו אני אאחר את ההסעה שאמורה לצאת ב7:10 מתל אביב עם נשות סלונה למצפה רמון? אחרי שעשיתי כזה מאמץ לקום מוקדם, וכל הלילה לא ישנתי מרוב התרגשות כמו תלמידה בית ספר לפני טיול שנתי ??
החלטתי לקחת את הצ׳אנס ולעלות על רכבת מאסף שאמורה להגיע לתל אביב רק ב7:25 ולקוות לטוב..
וברכבת התחלתי לברר עם עצמי, מה בתוכי אולי מחזיק באיזו אמונה שאיחרתי את הרכבת״, במובן המעשי ובמובן הסימבולי והתחלתי ״לנקות״ באמצעות ה׳אופונופונו:
״ על כל מה שבי שחושב שאיחרתי את הרכבת״- אני מצטערת, אנא סלחי לי, אני אוהבת אותך, תודה.
על כל מה שבי שעלול למנוע ממני להבין ולהאמין שהכל קורה על פי התכנית הקוסמית, ואם המיניבוס יצא בלעדי אז הכל בסדר, זה הסדר הנכון, והכל לטובה – אני מצטערת, אנא סלח לי, אני אוהבת אותך , תודה.
ונרגעתי.
והמיניבוס- חיכה לי.
הצילום של אירוס חיון
#בדרך_האופונופונו