[youtube Nu8wbu60hEg nolink]
גילוי נאות: יובל ארז ערך את סרט הגמר שלי בלימודי קולנוע, שזכה בפרס התסריט הטוב והוקרן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי "שכנים".
מאז, אנחנו חברים. כאלו שיכולים להתנתק לכמה חודשים ארוכים ואז להפגש לכמה שעות דביקות.
כשקיר הפייסבוק שלו הכריז על הקרנת סרטו כבמאי (!) "כתומים" בפריים טיים של ערוץ 10, התייצבתי. מול המסך שלי בבית, וצפיתי.
תחשבו איך הייתם מתסרטים סרט דוקומנטרי על ההתנתקות? אילו מילים עולות לכם בראש, איזה ויזואל?
לי, לפחות, על פי ההבניה של אותם אמצעי תקשורת ממש, עלו תמונות של אלימות, שבר אחים, בכי, נתק בין הורים וילדים.
הסרט "כתומים" מספר את סיפורה של ההתנתקות בחן, ברגש שמאפיינים מאוד את הבמאי: דרך סיפורם של שני ילדים – חברים שנאלצו להתנתק.
החוויה שלהם, דרך התמודדות השונה של המשפחה שלהם, היא תמציתו של תהליך ההתנתקות.
מעבר למאקרו התנתקות, יש כאן עיסוק בשאלת מערכת יחסים של הורים – ילדים וכובד החלטתם על עתיד ילדיהם.
יש עיסוק בשאלת הגישה הכללית שלנו בחיים עת אתה מתמודד עם משבר. מה היתרון והחסרון של כל גישה.
ובתוך כל זה, יש כאן סיפור על שני ילדים פרטיים, אך לא, שמספרים סיפור שלם, עגול, מצוין – על התנתקות.
אם לא ראיתם עדיין, עשו לעצמכם טובה, צפו בסרט "כתומים". אהבת חינם ממש.
