'אשה צריכה מילים,
צריכה ניגון
אצבעות רכות,
ושקט
שקט לשמוע את הלמות ליבה,
ואת הקול של עצמה.'
כשהקריאה חלי ראובן את מילות השיר באולם הקטן של תיאטרון 'הידית' בפרדס חנה, אפשר היה לשמוע את פרפורי הלבבות שנפתחו וקיבלו אליהן את המילים היפות האלה.
מסביבה, קרוב אליה, ישבו נשים, אימהות ובנות בגילאים שונים, שבאו לערב לכבוד ספר השירה הראשון שלה 'עשני פשוטה' שהוא ערב של פעימות אהבה עם היוצרת חלי ראובן, והזמרת חני לבנה.
בכל יום שישי, אני שולחת שיר לחברותיי, זו קבלת השבת הפרטית שלנו ולפני כשבועיים, נתקלתי בפייסבוק בשיר 'רות', ונשימתי נעתקה. ממש כך.
'אשה
צריכה לגדל בת
קול כזו
אהבה כזו לעצמה,
נחל שיפכה בקירבה,
כל אשה
צריכה להפרות בה
זרעי אמונה כאלו
שיעמדו איתנים
גם כשהלב שלה
מחליק במדרגות
ומאבד את כוחותיו'
כי מי מאתנו, ליבה לא החליק פעם או פעמיים בחיים במדרגות מכובד החיים עצמם, ומי שהרימה אותה, השקתה והאכילה אותה, היתה חברתה הטובה ביותר? נפש תאומה? חברה שבחרה בה להיות לאחותה?
חלי יודעת את נפש הנשים. את אלה המבשלות, את אלה המועדות, את אלה האוהבות, את אלה הכואבות, אל אלה המאכילות. היא מתחברת בחוטים של קסם לאמה, לסבתה ולכל בנות המשפחה, והנשים באולם, שהיו עטופות במעילים מפאת הקור, ומחו את דמעותיהן שוב ושוב, הפכו לחלק ממשפחתה, חלק ממשפחת הנשים.
בנוסף להיותה משוררת מחוננת, חלי היא גם מנחה, ראש תחום הכשרת מאמנים בפסיכולוגיה חיובית במכללת רופין, מנחת קבוצות, ומאמנת אישית, או כמו שחלי אומרת : 'מהממת אישית. כולנו מהממות אישיות.'
כשחלי קוראת שירים על אמה המברכת אותה בנר קנדיל, על המטבח של סבתה, על הבלוק בו היא ואחותה ואחיה גדלו, אני חושבת על שיכון רמב"ם בחדרה בו גדלתי, בדירה קטנה עם הול ומרפסת הצופה לפרדסים שכבר לא קיימים, ומי שעומדת במטבח עם סינר, זו אמא שלי, וכמו אמה של חלי, וכמו כל אמהות העולם, היא מברכת אותי, ושואלת אם אכלתי, ואומרת לי שהכי חשוב להיות אדם טוב.
אמא של חלי אמרה לה : 'כפרה עלייך', ואמא שלי, שכבר איננה, אמרה לי: 'ממינק'ה שלי.'
השירים של חלי הן כמו תפילות, הן פיסות של יופי וחום, ודומה שנפשה קשורה בנפש הנשים באשר הן.
את הערב מלווה בקולה הנפלא הזמרת חני לבנה, ומי שראה את שתיהן, את חלי וחני מתחבקות ארוכות בסוף המופע, ראה אחוות נשים אחיות מהי. את שתיהן מלווה בקלידים צחי פודור, ביד אמן נפלאה.
הרבה אהבה וצחוק יש בערב הנהדר הזה, המילים יוצאות מן הלב ונכנסות אליו, והלב כמו סירי אוכל מלאים לערב שבת, מתמלא גם הוא.
קחי לך חברה, בת, אחות, אמא וסבתא, ולכו לראות.
בעודי בחיים / חלי ראובן
"אני רוצה לתת לך
אותה
בעודי בחיים"
התעקשה אמי
כשמסרה לי את שרשרת
הדורות שלה
אני רוצה להיות בטוחה
שאת עונדת
את הזיכרונות
שלי
ושאני שמורה
בקופסת החמלה שלך
אני רוצה לתת לך
אותה
כל עוד עיניי יכולות לראות
את היופי
שלך
נמס אל תוך המחרוזת
שחרוזיה הפכו
לסיפורי גבורה משפחתיים
אני רוצה לתת לך
את היהלומים והענברים
ויתר אבני דרכי
היום
עכשיו
מה טעם לי אחרי מותי?
אני רוצה לרוקן את הבית שלי בעצמי
בעודי בחיים
וליהנות לראות אותך
מתחדשת
באוסף חיי
אין לי צורך יותר ב- דברים
בפריטים
בחפצים
עד החורף אהיה חופשיה
אני רוצה
למלא אותי
בשמחתך
ובשמחות העולם
בעודי בחיים."
'עשני פשוטה', מופע שירה
חלי ראובן, חני לבנה
11 במרץ 2016, צוותא 2, תל אביב.
