כנסיית השכל – שורות של אנשים

נדמה שבהופעה של כנסיית השכל אפשר לשכוח מהכל. מהעבודה, הסידורים, דברים מעצבנים נורא קטנים וגדולים, ובכלל מהעולם שבחוץ והיובש הזה שבאוויר. בהופעות של הלהקה הזו יש תמיד משהו שמצליח לרגש בצורה הבסיסית ביותר, ואיכשהו ברגע אני מצליחה פשוט להתנתק מכל מה שקרה לי לפני וכל מה שיקרה אחרי.
ברגע שהחושך התחיל וצלליתו הכהה של יורם הופיעה על הבמה זה קורה, ואז כאילו שהכל מסביב נגמר. פתאום יש רק קלידים, וגיטרה, ותופים. רק מוזיקה. כזו שתופסת אותי ולא נותנת לי לחשוב על שום דבר אחר. אין עכשיו שום דבר שייכנס מבחוץ ויפריע.
לרגע אני לא יכולה להתעלם מהאנרגיות המדהימות של הלהקה הזו, שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד מצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש.
אי אפשר להישאר אדיש מצירוף מושלם של מילים ולחנים, של ביצועים שנדמה שרק הולכים ועולים.
איך אפשר בכלל להתווכח עם יורם חזן במכנסיים אדומים וכובע שחור, כשהוא שר
החיים הם עוד זורמים אל תוך משפט אחד מכריע
ובאותו רגע נראה כאילו זה המשפט המכריע, ואין משפט אחר.הגאונות שבטקסטים שלהם הופכת להיות פשוטה וזורמת מהבמה ישר אליי,
ואני יודעת שבאמת אי שם יש מישהו עכשיו שהוא אחד שיכור ששכח לזכור את מה שהוא חייב לשכוח.