עברו חודשיים, למה לא כתבתי?
בדיעבד, כשאני מביטה לאחור, אני מבינה שאולי כי גרמתי לעצמי לסוג של תקיעות מסויימת….ולא הבנתי את זה בכלל כשזה קרה, רק לאחר ששיתפתי חברות טובות במה שעובר עלי, אחת מהן אמרה לי את זה.
אז מה שהיה הוא שאני החלטתי לעצמי שאני מקדישה את השנה הזו לטפל בעצמי ובגופי….כשהמטרה היא להוריד במשקל ולהתחיל להכנס לאיזשהו כושר פיזי על מנת להיות בריאה קודם כל ,אבל, בעצם, חשבתי על הטיול ועל זה שאני ממש לא מסוגלת ללכת וראיתי את זה גם בטיולים הקודמים שלנו וכעת המצב הרבה יותר חמור….אז מה עשיתי : דבר ראשון נרשמתי ל"דיאטת ד"ש" – שזו דיאטה מאד ותיקה שאני שומעת עליה מלא שנים ולאחרונה רואה המון פרסומים , עם תמונות, של כאלה שהצליחו ומשבחים וכו' וכו' ואמרתי לעצמי שאם אני אשלם אז אני גם אעשה את זה….ובאמת נרשמתי והתחלתי והלך לי מעולה וירדתי קצת ואז….זה נתקע. ולא ירדתי….נכון שלא עשיתי הכל במאה אחוז לפי הספר, ובכל זאת הורדתי מלא (!) מהמתוקים ומהכמויות בכללי ו נאדה. לא הבנתי מה קורה. ולא היה לי קשה ועדיין אני אוכלת לפי מה שמומלץ שם ורק הבוקר פתאום ראיתי שירד עוד איזה קילו, תודה באמת….סה"כ 3 קילו עד כה שזה כלום וחצי לאחרים לתקופה כזו….
והדבר השני ששמתי לב הוא, שמהרגע שהחלטתי להתחיל לעשות יותר כושר, חוץ מהשיעור פילאטיס החד שבועי שלי, התחילו לי התנפחויות סביב הברכיים וכאבים איומים עד שכבר לא יכולתי לעשות כלום ….ולא הבנתי מה קורה פה. נעשיתי חצי נכה!!! נכנסתי ללחץ….הלכתי לאורטופד, נשלחתי להידרותרפיה, שם אמרה לי המטפלת שהכל כיווצי שרירים ברגליים, הייתי בטיפול עיסוי ורפלקסולוגיה וגם היא אמרה לי – את בלחץ כולך מכווצת….לא הבנתי מה הלחץ בחיים שלי? מבחינתי אין שום לחץ הכל טוב…. הלחץ התחיל עכשיו. איך אסע ככה לטיול הגדול? אצטרך כסא גלגלים!!! ומה הכאבים האלה ברגל שלי? בקושי ישנה בלילה, מורחת שמנים ומשחות, עושה דיקור ושיאצו….ואז יום אחד הוזמנתי ע"י חברתי הטובה מילדות ,ציפי ,לבלות איתה כמה ימים באילת. הבאתי איתי קלפים של פרחי באך…..ישבנו בערב עם הבת המקסימה שלה, עדי, וזוגתה , רוני, ופתחנו בקלפים. בכלל לא התכוונתי לפתוח לעצמי, רק להן. הרי אני כאן המטפלת…חחחח ואז ציפי בקשה שאוציא קלף….ומפה לשם היא התחילה לומר לי שאני עצמי מכניסה את עצמי ללחץ בהחלטה שלי והגוף מתנגד ולא מוכן ושאני צריכה לשחרר…..פשוט הייתי בהלם מאיפה היא הביאה את זה?
לפעמים הסנדלר הולך יחף, ואז הוא מבין כמה טוב שיש לו חברים….אז מצד אחד אני מנסה לשחרר ומצד שני הכאבים….ממשיכה לטפל, לירות בכל הכיוונים ובעיקר להבין מה יש לי.
אז כבר שמעתי מראומטולוג שהוא חושד בפיברומיאלגיה (שזו המחלה ממנה חששתי יותר מכל) ונכנסתי קצת להלם …הסתובבתי כמה ימים וריחמתי על עצמי אבל החלטתי שחייבים עוד צילום ועוד בדיקה כדי באמת לדעת מה זה הכאב הזה. וגם הוא שלח אותי לבדיקות דם כדי לשלול דלקת מפרקים.
אז ככה עברו עלי החודשיים האחרונים, וכל הזמן הזה, לרגע לא שכחתי מהטיול הגדול שלפנינו, ולא העליתי אפילו לדקה את המחשבה שלא יהיה טיול משום סיבה שהיא ופשוט אני ממשיכה מצד אחד לשחרר….להוריד הילוך, להרגע ומצד שני להמשיך לבדוק כדי לטפל נכון.
אולי בעצם זה מה שנקרא: הכן את גופך (ונפשך) לטיול הגדול….