"כמו בדרך אגב" הינו ספר שירה מאת אלון ברזילי. כשמו כן הוא. הנושאים בשיריו לקוחים כמו בדרך אגב. אלון כותב בשיריו על סצנות שונות ומשונות מהחיים, הוא כותב על הכל, אפילו על פתיחתה של לשונית של פחית. מצבים פשוטים ובאנליים, נצבעים בשיריו בשלל צבעי מילים , והופכים את הסיטואציה למרתקת ואף משעשעת. מבטיחה לכם שלפחות מחלק משיריו יעלה על פניכם חיוך .
תוכלו להתרשם מכמה דוגמאות שגרמו לי בהחלט לחייך:
"לשונית של פחית שליפתה קלה.
הרעש לא מורגש. משכו כשנייה…
תחילה נפלט גז
במשב צפוני
ואז מין חיכוך
כגניחת משאית
ןלבסוף היא נשלפת
כבלידה קיסרית
לשונית על קולית"
"הרחוב מדווש,
מתקדם לעברי…
אני מותח גב
נאטם ונדרך.
ידי חזקה ועינני חדה.
הגעתי לפגישה"
"הדאון ואני ביחסי
ניצול
וחיבה:
הוא זקוק לי
על מנת לנשק
עננים
ואני לו- לגמד
מכשולים"
"טפיל טורדני נכנס לגופי.
אני מתבהל והוא משתכפל.
נקטתי בצעד מהפכני:
טיםול זוגי לטפילי ולי…"
"מעבר לחלון
ומתוך האדנית
מנופפת לי יד ירוקה:
עלית
אני יושבת מולה
מנופפת לה בידי שלי
וחושבת לעצמי: מיהי
אמה של עלית? האדנית?
ומיהו אביה?
האם הוא גנן?"
מעגלי החיים הן חלק חשוב בשיריו של אלון. הוא כותב על ילדים, הורים, סבים ואף מוות. הוא נוגע במערכת היחסים המופלאה ביניהם. למשל בשירו "חוברת וצבעים" הוא מספר על סבו ומערכת היחסים עימו:
"אני עדיין זוכר-
זוכר את סבי
פוסע לאיטי
לעבר ביתי…
מעולמות אחרים:
עולמות של בינה, עולמות געגועים.
ניזכרים בה פתאום
כעבור עשורים."
ובשירו "מילה", כשילד נולד:
"כזרעי עלומים.דלתות הלב
חורקות: נפתחות, נסגרות,
נכבשות להפרות ולהרבות.
פגישת הגלי בנשי יצרה
הריון לבבי.הנוד עובר
בעשרות תעלות לידה
ומשנחלץ
אמו
אינה מחכה. אין מחסה,
אין הגנה. ערום, לבדו,
מול אמת- לכאורה ומראות
המחזירות שאלה.ואין
תשובה. דממה. יום אחד
תשמע לחישה, הברה
לא ברורה, ולאחריהן
אתה עצמך
במילה"
אם הסתקרנתם מהאיור בעטיפת הספר מוזמנים לקרוא בשירו "מעבר חצייה".
ולסיום, לא יכולתי שלא לצטט לכם שיר מקסים בעיני, עם כל כך הרבה אמת בכמה משפטים:
"זר, מכר, חבר
זר:
חרש, עור, גידם, אילם, אדיש.
מכר:
שומע, רואה,נשען, מדבר, סביל.
חבר:
מקשיב, מביט, עומד, משתף, פעיל".
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
