לקחתי את רונה שלי בת 8.5 לראות את את "כמויות" מאת אוהד נהרין, בביצוע אנסמבל בת-שבע – הלהקה הצעירה.
רונה רוקדת בלט מגיל 3 , זה התחיל מבלט יצירתי והופך כל שנה יותר ויותר רציני. כחלק מתכנית הלימודים המובנית בבית ספר לבלט של שירה גנור, שירה מחייבת אותם לראות את המופע "כמויות" בכיתה ד', אבל אני הקדמתי בשנה ולקחתי אותה כבר עכשיו – ואיזו חוויה מרגשת זו הייתה.
כמויות הוא מופע מרגש וסוחף בביצוע הלהקה הצעירה של אנסמבל בת שבע ונוצר עבורה. מזה 10 שנים המופע הזה מתנייד ברחבי הארץ כדי שתלמידי בתי ספר בכל הארץ יוכלו ליהנות ממנו ולחוות חוויה אמנותית שמעוררת דמיון, מחשבה עצמאית ופתיחות.
זו יצירת מחול מקסימה שמאפשרת שיח ודיאלוג עם הילדים אבל גם עם הגדולים.
אני לדוגמה דמיינתי את האולם, המשלב את הרקדנים והקהל יחד ללא במה, כמגרש משחקים אחד גדול, ואת הרקדנים כילדים המשחקים במשחקי הילדות האהובים עלי. והכל בכישרון סוחף ומדהים שגורם לצופים קטנים כגדולים להיות מרותקים. (וכולנו יודעים כמה קשה להשאיר אותם מרותקים כאשר אין מסך לפניהם ).
רונה הרקדנית המלומדת, אומרת שהם רקדו ממש ממש יפה, ולמרות שכל אחד רקד בנפרד הם נשארו באותו הקצב והם היו פשוט נהדרים. היא גם אומרת שאפשר ללמוד מזה שאם מתמידים ומשקיעים אפשר להצליח בריקוד, גם בנים וגם בנות. היא נהנתה מהקרבה לרקדנים, מהיחס, מזה שהמופע בדיוק באורך הנכון (50 דק') ומותאם לקהל הצעיר. (שמגיל 6 יודע כבר להסביר את מה שהעיניים רואות).
כחלק מהמופע, הרקדנים יושבים בתוך הקהל במקומות השמורים להם, הקהל מקיף את האולם והרקדנים משתלבים בתוכו וחוזרים ונבלעים בו שוב ושוב. עובדה זו כשלעצמה מעוררת דמיון ושאלות אצל הקהל הצעיר: מי הרקדן שיושב לידי? האם היא/הוא יזמינו אותי לרקוד? למה הם לבושים ככה? מעצם הישיבה המתוכננת נוצר דיאלוג בגובה העיניים עם הקטנים וגם עם הגדולים. הדיאלוג הזה ממשיך לכל אורך המופע כאשר הרקדנים קמים , יושבים חוזרים לרקוד, מדי פעם לוקחים איתם ילדים לרקוד, לחוות את התנועה ולהיות לחלק מהמופע , מדי פעם עוברים ונותנים יד לשלום, והכל מלווה במבט בגובה העיניים ללא התנשאות ובהיסחפות מרגשת המפעילה את כל החושים.
מחול ויצירה בגובה העיניים.
רוצו לראות ולחוות.
אפשר לרכוש כרטיסים באתר הבית של להקת בת-שבע www.batsheva.co.il
מתאים לילדים מגיל 6 ומעלה ולכל המשפחה.
