לא נותר לי אלא להודות כי לחץ מאסיבי עז ככל שיהיה לא ישווה לעולם ללחץ אינטנסיבי מינורי אך מדוד ומושכל של נער בן 16 ,שכנראה
כבר למד ש..״אין הטיפה חוצבת בסלע אלא ע״י התמדה״…
וכך שבה ועלתה לה סוגיית הכלב לסדר היום ,או נכון יותר , לאי סדר היום !! החודש ,השנה והחיים בכלל ..
אחרי הכל , מדובר בגור כלבים בגודל של ..בניין !! שקצב התפתחותו הפיזיולוגי הוא סילוני משהו ועומד בניגוד מוחלט לקצב התפתחותו
השכלי הננו – אפונתי .
גור סמי מתוק המאיים לבלוס עד דק את כל הרכישות האהובות שעשיתי בסיילים האחרונים .
ואני שמנסה לרצות את בכורי אהובי עד קצה גבול יכולתי בכל דבר ועניין , מגיעה מהר מאוד לקצה הזה ,כשמדובר בכלב פלוס ריח פלוס שיערות פלוס
פרעושים פלוס קרציות פלוס ..פלוס מינוס אחד ענק.
מניפה מעלה שתיי זרועות אשמה בחוסר מושלמות אמהי מובהק ,הודפת תחנונים ויללות מארבעה כווניי אוויר בגילאים שונים ומסרבת להישבר ,
עצבים רופפים כידוע הם לא חלק מהתוכנית של הנוירולוג שלי בשלב זה של חיי .
מנסה לעמוד על חשיבות ההטרוגניות המשפחתולוגית הטרנסנדנטלית ביקום ולהנחילה לילדיי ..
ותוך שאני מסבירה בפרוטרוט ובאורך רוח ,שישנה ודאי סיבה טובה
לקיומם של סוגים רבים של משפחות (משפחות עם כלב / משפחות עם חתול/משפחות עם דג זהב / וגם כאלה כמו שלנו .. שאצלן סנו וקלין מכשכשים בזנב .)
הילדים חיסלו שקית בונזו.. ונרדמו .
