תסלחנה לי הפמיניסטיות, אבל אני לא מעוניינת שיהיה שיויון בין גברים לנשים.
ולפני שאתן צולבות אותי
אסביר:
ביולוגית אנחנו שונים
וזה מקרין גם על היכולת הפיסית, ההתנהגות וההתנהלות
יש דברים שאנחנו עושים שונה
יש דברים שהם לא חושבים עליהם כמו שאנחנו או שלא מוטרדים מהם כמונו
למשל
אם יש לילד כינים
לזרוק את הזבל
לאסוף את הילד מהחוג
גמישות במקום העבודה פחות מטריד אותם אם יש או אין
משרה מלאה זכותו של הארגון לדרוש, אבל
09:00-18:00 זה כבר משהו אחר – זאת אומרת שהמשרה פחות מתאימה לאמהות
אז אני מתכוונת למדיניות בישראל, שמצד אחד מעודדת ילודה ומצד שני לא מיטיבה עם אמהות.
לא רוצה לג'נגל בין העבודה לבית אחרי 17:00
רוצה שאמהות תוכלנה לעבוד משרה מלאה עד 16:00
כי יש הבדל בין גברים לנשים
רוצה שתהיה לי את ההזדמנות השווה להתקבל לעבודה, כי יש לי לפחות כמוהו ידע וניסיון,
רוצה את השכר השווה לזה של גבר באותו תפקיד באותו ארגון
רוצה שהשכר יפורסם עם הגדרת התפקיד בלי לשאול בראיון "מה הן ציפיות השכר?"
רוצה פחות לחץ, כי כבר הבנו ששעות עבודה לחוד ותפוקה לחוד ומספר שעות העבודה הן לא מדד לתפוקה, בטח לא אצל נשים שמספיקות הרבה יותר בפחות זמן.
רוצה גמישות במקומות עבודה: יום מהבית, פעמיים בשבוע לצאת ב 15:00
למה?
לא כדי ללכת לספא
לא כדי לעשות שופינג
לא ללק ג'ל
אלא
לגדל את דור העתיד
אלה שילכו לצבא
אלה שיתרמו למדינה וישלמו מסים
ללכת הביתה למשימה לאומית, לא רק אישית
אז למה לעזאזל המדינה לא תומכת?
זה לא ענין של אישה כזו או אחרת
זה לא ענין של ארגון כזה או אחר
זה ענין לאומי
עולמי
אז מצד אחד התנועות הפמיניסטיות הרימו נושא חשוב, מצד שני
גרמו לנו לג'נגל כמו משוגעות בין הבית לעבודה והמדינה לא תומכת,
לא מפרגנת
אז כן
אני לא מעוניינת בשיויון עם הגברים
מעוניינת לעבוד – כן , אני חרוצה, משימתית, ביצועיסטית, חכמה
ומעוניינת לגדל את ילדיי
והכל בצורה שפויה
אולי ככה גם בכבישים יהיה רגוע יותר
פשוט להוריד לחץ
להוריד מתח
להתנהל שקול ולגדל בנחת את ילדינו.
שבוע האישה שמח
סמדר רצון, ניהול תהליכי שינוי, מאמנת אישית ומלווה נשים שנמצאות בפרשת דרכים. משלבת בין קריירה-זוגיות-הורות.
